מילון אוקספורד מגדיר פסיכותרפיה: "טיפול בהפרעות נפשיות על ידי שימוש בשיטות פסיכולוגיות". אנחנו יכולים להציג הפרעות נפשיות כדי לכסות מגוון שלם של קשיים, כולל פסיכופתולוגיה, אגו חלש, נוירוזה, השפעות של טראומה והתעללות קשה בילדות, וקטגוריות אחרות כהפרעות נפשיות. אנחנו יכולים להניח מה שבדרך כלל ידוע כהפרעה נפשית, כי יש דרגות וסוגים של הפרעה נפשית. פסיכותרפיסטים גם עוזרים לאנשים עם לחצים כלליים חמורים בחיים, במעברי חיים עיקריים ובכמה סוגים של מיקוד הטיפול בהבנת הנפש או הנשמה, כמו בפסיכואנליזה ובפסיכולוגיה אנליטית.
פסיכותרפיה, כסוג של טיפול פסיכולוגי, נתפסת יותר ויותר כמקצוע נפרד בפני עצמו, אבל סוגים שונים של אנשי מקצוע עוסקים בפסיכותרפיה באופן קבוע. הם כוללים פסיכולוגים קליניים, פסיכיאטרים, יועצים, מטפל נישואים ומשפחה, עובדים סוציאליים, יועצים בתחום בריאות נפש, מרפאות בעיסוק ואחיות פסיכיאטריות.
סוגים של פסיכותרפיה
כאשר אנשים רבים שומעים את המילה פסיכותרפיה, מייד מדמיינים מטופל שוכב על ספהו מדבר ואילו המטפל יושב בכיסא סמוך ומשרבט מחשבות על פנקס. בעוד פסיכותרפיסטים רבים עושים שימוש בסוג זה של טיפול קלאסי בדיבורים, יש למעשה מגוון רחב של טכניקות ושיטות המשמשות בפסיכותרפיה. הגישה המדויקת המשמשת בכל מצב יכולה להשתנות בהתאם למגוון גורמים, כולל ההכשרה ורקע של המטפל, העדפותיו של הלקוח ולאופי המדויק של בעיה הלקוח חווה.
חלק מהגישות העיקריות לפסיכותרפיה כוללות:
פסיכואנליטית: גישה לטיפול שמעודדת להתעמק במחשבות וחוויות העבר של המטופל ולחפש רצונות או פנטסיות לא מודעות.
קוגניטיבי-התנהגותי: סוג של טיפול פסיכולוגי שכולל טכניקות קוגניטיביות והתנהגותיות לשנוי מחשבות שליליות והתנהגויות מסתגלות.
הומניסטי: סוג של טיפול המתמקד בלעזור לאנשים למצות את הפוטנציאל שלהם.
היסטוריה קצרה של פסיכותרפיה
בעוד פסיכותרפיה הייתה נהוגה בצורות שונות כבר בזמן יוון העתיקה, היא קיבלה את ההתחלה הרשמית שלה כאשר זיגמונד פרויד החל להשתמש בטיפול זה בעבודה עם פציאנטים. כמה טכניקות שהופצו על ידי פרויד כללו העברה, ניתוח חלום ואסוציאציות חופשיות.
כאשר הביהביוריזם (הגישה ההתנהגותית) בלטה בלימוד המחשבה במהלך החלק המוקדם של המאה העשרים, הטכניקות שלה החלו לשחק תפקיד חשוב בפסיכותרפיה. בעוד גישה זו לא דומיננטית כמו שהיתה פעם, רוב השיטות שלה עדיין פופולאריים היום. טיפול התנהגותי לעתים קרובות משתמש בהתניה קלסית, התניה אופרנטית ולמידה חברתית כדי לסייע ללקוחות לשנות התנהגויות בעייתיות.
החל בשנת 1950, לימוד המחשבה הידועה כפסיכולוגיה הומניסטית החלה להשפיע השפעה גדולה על הפסיכותרפיה. הפסיכולוג ההומניסטי קרל רוג'רס פיתח גישה הידועה כטיפול ממוקד בלקוח, שהתמקד במטפל המפגין יחס חיובי בלתי מותנה ללקוח. היום, גישה זו נשארת אחד המודלים הנפוצים ביותר בפסיכותרפיה.
המהפכה הקוגניטיבית של שנות ה-60 הייתה בעלת השפעה גדולה על הפרקטיקה של הפסיכותרפיה, כשפסיכולוגים החלו להתמקד יותר ויותר על איך מדיניות פנימית משפיעה על התנהגות ותפקוד. הגישה הידועה כ
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (
CBT) היא סוג של טיפול פסיכותרפי שעוזר למטופלים להבין את המחשבות והרגשות המשפיעים על התנהגותם. הוא משמש בדרך כלל לטיפול במגוון רחב של הפרעות, כולל פוביות, התמכרות, דיכאון וחרדה.
דילמות במתן השירות
ישנם מספר בעיות או חששות הן למטפלים והן למטופלים. בעת בחירת מטפל, הלקוחות צריכים לשקול אם הם מרגישים בנוח למסור מידע אישי למטפל שלהם. הם גם צריכים להעריך את כישוריו של המטפל, כוללים את סוג התואר שהוא או היא מחזיקים, כמו גם שנות הניסיון.
פסיכותרפיסטים יכולים להחזיק במספר כותרים או דרגות שונים. כמה כותרות כגון "פסיכולוג" או "פסיכיאטר" מוגנות בדרישות לימוד ורישוי ספציפיות. חלק מהאנשים המוסמכים לבצע טיפול נפשי כוללים פסיכיאטרים, פסיכולוגים, יועצים, עובדים סוציאליים ואחיות פסיכיאטריות ברישיון מתקדם.
בעת מתן שירותים למטופלים, פסיכותרפיסטים צריכים לשקול סוגיות כגון הסכמה מדעת, סודיות המטופל והחובה להזהירו. הסכמה מדעת כרוכה בעדכון הלקוח של כל הסיכונים הפוטנציאלים והעלויות הכרוכים בטיפול. זה כולל הסבר מדויק של מהות הטיפול, סיכונים אפשריים והחלופות הזמינות.
כיוון שמטופלים דנים לעתים קרובות בנושאים שהם אישיים ורגישים באופי מאוד, יש לפסיכותרפיסטים חובה משפטית בהגנה על סודיות המטופלים. עם זאת, במקרה אחד יש לפסיכותרפיסטים זכות להפר את סודיות המטופל - אם הוא מהווה איום מיידי לעצמו או לאחרים. החובה להזהיר נותנת למטפלים את הזכות להפר סודיות אם הלקוח מהווה סיכון לאדם אחר.