חג הפסח הקרב ובא, מביא עימו בדרך כלל את סימני האביב - לבלוב ושמחה, כאשר תכונת ההכנות לחג מורגשת באוויר. חג זה, ובמיוחד ארוחת "ליל הסדר" מהווים את אחד מהביטויים החזקים של הסולידריות המשפחתית, המאפיינת עדיין את החברה בישראל. במחקרים אשר בדקו בעשור האחרון את ביטויי השינויים של החברה המודרנית והפוסט מודרנית, נמצא כי על אף השינויים החברתיים השונים, במבנה המשפחות, יציאת נשים לעבודה מחוץ לבית ועוד, הרי שרמת הסולידריות המשפחתית עדיין גבוהה, כמו גם הערכים והנורמות הקשורים לכך.
כך, בהתקרב החג, מתחיל במשפחות רבות השיח על ההתארגנות לארוחות החג ובמיוחד לליל הסדר. לכאורה, ניתן היה לצפות כי דבר לא ישתנה ממה שהיה נהוג בעבר. אולם, עם העלייה בגיל, במיוחד של הדור המבוגר, ניתן לצפות לשינויים ביניהן ירידה בתפקודים פיזיים ו/או מנטליים או אובדן של בן/בת זוג. אלו עלולים להשפיע על ההסדרים המשפחתיים.
במקרים בהם אב המשפחה נפטר לאחרונה (אנו מתייחסים למקרה זה, השכיח יותר לאור תוחלת החיים השונה בין גברים לנשים) , האובדן טרי וקשה מאד לבת הזוג אשר נותרה אלמנה והמנהגים אשר היו קיימים במשפחה מזה שנים עשויים להשתנות. לטובה או לרעה? תלוי את מי שואלים...
כך יכולה להתקבל ההחלטה לא לערוך את הסדר בבית ההורים כבשנים עברו. מכאן, באופן טבעי כי תעלינה מספר שאלות כגון, "מי במשפחה יערוך את ארוחת החג? אצל מי תהיה אימא בחג?"... האם מדובר בחג הזה או בכל החגים מעתה והלאה? לכאורה, התשובות פשוטות, צריך רק להחליט.... אבל מי מחליט? איך מחליטים? מהם האפשרויות השונות?
במקרה זה קיימות מספר אפשרויות :
- הילדים מעוניינים לסייע לאם ולהקל עליה ומחליטים ביניהם מי "יעשה את החג".
- הילדים מתקשים בטיפול באם או לחלופין מתווכחים ביניהם מי ייקח את האחריות על הטיפול בה בחג.
- האם מעוניינת להיות אצל ילד אחד ולו זה לא מתאים
- האם מעוניינת להיות אצל ילד אחד אבל ילד אחר רוצה שתהיה אצלו
- האם אינה מעוניינת להשתתף בחג כלל, לעיתים בשל קושי בהתמודדות עם העדרו של בן זוגה ותהייה לגבי מקומה במשפחה.
- האם מבולבלת ומתקשה להחליט מה היא מעדיפה.
- במקרים בהם ישנו קושי פיזי או לחלופין דמנציה - קיימת התלבטות האם יש או נכון להוציא את האם מהמסגרת בה היא נמצאת,. זאת מחד בשל השלכות שינוי הסביבה וסדר היום ומאידך, אולי מחשש של "בושות" לה ולמשפחה או אווירה לא נעימה סביב שולחן החג.
מצב בו הילדים מעוניינים לסייע, אך לעיתים לוקחים חסות ומקבלים את ההחלטה בינם לבין עצמם מבלי לשתף את ההורה- עלול להיווצר מצב מורכב: מחד, לילדים כוונות טובות, להמשיך ולחגוג יחד, אך להעביר או להתחלק בנטל ההכנות, ובכך להקל על האם. אולם מאידך, האם מצדה, יכולה להרגיש כי לוקחים ממנה את התפקיד, השייך לה באופן טבעי מזה שנים רבות - השמירה על הלכידות המשפחתית. השינוי המתייחס לערב החג יכול לחדד אצל האם גם את התחושה הטבעית לאחר מות בעלה כי "שום דבר כבר לא יהיה כשהיה במשפחה" (מה שנכון בהיבטים רבים). בשל כך, כאשר מודיעים לאם כי ארוחת החג, המסמלת בעצם את הלכידות המשפחתית לא תתקיים אצלה, זה עלול להחוות על ידה כשבר.
כיצד ניתן להימנע מקושי זה ? בשלב הראשון יש לבחון האם היא רואה את העברת ארוחת החג לאחד מהילדים כסיוע או כאיום. בהמשך ובעצם בכל דיון מסוג זה, חשוב להיזהר מלנהוג בפטרונות כלפי האם ולהחליט בשבילה ובמקום זאת לנהל שיח בין בני המשפחה. חשוב להבין את צרכי האם, ולהתחשב בהם יחד עם הבנת צרכי בני המשפחה. כך, ייתכן שלאם אכן קשה מאד לקיים את הסדר, אך עדיין חשוב לה מאד לשמר את המסורת המשפחתית, ועל כן יש לחשוב במשותף על דרכים לסייע לה- אם בבישול, בסידור וכדומה. בכל מקרה ההחלטה המיטבית צריכה להיות של האם.
כאשר אימא אומרת "אני אשאר בבית..." למה היא מתכוונת? מדוע החליטה כך? יש שיחשבו כי היא רוצה להקשות, אינה מתחשבת ועוד... אולם יכולים גם להיות גורמים אחרים לסירובה, למשל- אם אינה רוצה לפגוע באחד מהילדים באם תחליט לחגוג עם הילד השני, או אולי, הסדר נערך עם מספר רב של משתתפים דבר המקשה עליה (לדוגמה במצב של בעיות שמיעה, ישיבה). יתכן גם שהאם נפגעה מכך שלא כולם חוגגים יחד ורואה בכך סימן להתפרקות הסולידריות המשפחתית... ובדרך זו מפגינה את מורת רוחה מהסיטואציה שנוצרה. ואולי..... מי יודע?
כאמור, גם זאת ניתן לנסות ולברר עם האם, מתוך הקשבה אמפטית, ולא מתוך תחושת איום/קושי לבני המשפחה.
יש הטוענים כי באירועי החג מתחזק לעיתים הלחץ המשפחתי. אינטנסיביות המפגשים הציפיות הנובעות מהנורמות המשפחתיות והחברתיות, גורמות לעתים לתחושות לחץ והעלאת הקונפליקט בין "המחויבות המשפחתית" לרצון האינדיבידואלי ואולי אף לבין מטעני העבר. האידיאל שכל המשפחה תשב יחד לשולחן הסדר, לא תמיד ניתן למימוש. בנוסף, ישנם גם מקרים בהם לא כל בני המשפחה מעוניינים לשבת מדי שנה יחד בחג ולעתים מעדיפים חלופות אחרות, כמו הצטרפות לסדר של החברים או נסיעה לחו"ל במהלך החג.
מי שיכולים פעמים רבות לסייע בפתרון קונפליקטים אלו הם דווקא הנכדים. נכדים במיוחד בוגרים, הם בעלי יחסים טובים, פחות מורכבים, שאינם "נגועים" במטעני העבר. הם אלו אשר יוכלו לעיתים "להאיר" את עיניהם של הוריהם- ממקום נקי יותר. חשוב להם לשמור על המקום של הסבא והסבתא וקל להם יותר להבין את הצרכים שלהם.
החגים, מהווים הזדמנות למפגשים של המשפחה המורחבת, ושיח משותף ופתוח, המוביל להבנת הצרכים של בני המשפחה, יוכל לסייע בקבלת ההחלטה: אצל מי תהיה אימא בחג...
