הגידול באוכלוסיית המבוגרים בני +65 בישראל והעלייה בתוחלת החיים גורמים לעלייה במספר הזקנים הזקוקים לתמיכה ועזרה, ולמספר רב יותר של שנות טיפול.
למרות תהליכי המודרניזציה והשינויים הרבים המתחוללים במדינות רבות בעולם וגם בישראל, ניתן עדיין לומר כי ישראל היא מדינה משפחתית אשר בה הנורמות והערכים של טיפול בבני משפחה מבוגרים הם עדיין חזקים. על פי נתוני הסקר החברתי 2006 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 55.1% מהבוגרים בישראל מטפלים בהורה שלהם או של בן/בת הזוג שלהם. דבר זה יכול להצביע על תחושת המחויבות והאחריות של ילדים בוגרים לטפל בהוריהם, למרות הקושי הכרוך בכך, במיוחד לאור השיעור הגבוה של נשים הנמצאות בשוק העבודה.
הספרות המחקרית בתחום הגרונטולוגיה מצביעה על כך, כי למרות שגם גברים מגישים עזרה להוריהם המבוגרים, הרי שנשים עדיין מטפלות יותר מגברים, ואמהות מבוגרות מקבלות יותר עזרה/תמיכה אינסטרומנטלית, כלכלית ורגשית מילדיהם מאשר האבות המבוגרים.
מיהן הבנות המטפלות ומה אנו יודעים עליהן:
מרביתן של הבנות המטפלות מצויות באמצע החיים – בין גילאי 35 ל-60 שנה, ומכונות "דור הסנדויץ" על שום היותן לכודות באמצע בין הטיפול בילדיהן לבין הטיפול בהוריהן המבוגרים, כאשר עליהן ללהטט בין הדרישות המרובות של תפקידיהן השונים: אימא, רעיה, אישה עובדת ועוד.
רבות מהן מוצאות עצמן מתלבטות בין ערכים מתנגשים: מחד הערך החזק ומושרש במסורת של טיפול בבני משפחה מבוגרים הזקוקים לעזרה ("זו האחריות שלהן") ומאידך, הערכים החדשים שמדגישים ערכים של השגיות, הגשמה עצמית ואף הצורך בפרנסה של נשים המפתחות קריירה מחוץ לבית. חלקן נמצאות בתווך מבחינה רגשית, כאשר תשומת הלב להורה המבוגר בו הן מטפלות מתנגשת עם זו שהן נדרשות לתת לילדיהן ובני זוגן.
השלכות הטיפול על הבת המטפלת
לטיפול בהורה מבוגר יכולות להיות השלכות שונות שליליות ו/או חיוביות. מחקרים רבים הצביעו על הקשר בין טיפול בזקנים לבריאות פיסית ונפשית של המטפלים.לדוגמה, סימפטומים של דיכאון, רמות גבוהות של עוינות וחרדה כמו גם תחושת עומס ודאגה לגבי זמן בלתי מספיק, איבוד ה"עצמי" והפסד הזדמנויות חברתיות. גם הבריאות הפיזית יכולה להיפגע. כך המטפלות נמצאות בסכנה לחוות בעיות בריאותיות כולל תשישות פיסית, מערכת חיסונית חלשה, והידרדרות או החמרה של מצבם הבריאותי.
מאידך, ניתן לראות השלכות חיוביות ביניהן: תחושה של יעילות רבה, חשיבות ונחיצות, למידת מיומנויות חדשות, הוספת משמעות לתחושת העצמי, ואף חיזוק הקשר עם ההורה המטופל. מטפלות מציינות כי הן חשות סיפוק מהיכולת להחזיר להורה על מה שנתן להן בעבר ואף מהיכולת לדחות את אשפוזו במוסד. יש הטוענים כי למעשה ניתן למצוא השלכות שליליות וחיוביות בו זמנית אצל אותו מטפל.
הספרות הגרונטולוגית מצביעה על התמיכה החברתית (תמיכה רגשית, תמיכה מוחשית) ואיכות היחסים הקודמים (לפני הטיפול) בין המטפל למטופל, כגורמים המשפיעים על השלכות חיוביות של הטיפול.
הרשת חברתית נמצאה כמקור חשוב של תמיכה במטפלים. כך תפיסת תמיכה חברתית-רגשית הניתנת על ידי בן משפחה קשורה לא רק להורדת רגשות העומס והדיכאון אלא גם לתחושה רבה יותר של שליטה/מומחיות ושביעות רצון גבוהה יותר מהיותם מטפלים. תמיכה זו מאפשרת כנראה, למטפל הזדמנויות לשחרר לחץ רגשי, לקבל הכרה ו/או הכרת תודה חיובית, ולשמר קשרים חברתיים חיוביים מחוץ לטיפול.
איכות הקשר הקודם בין המטפל למטופל משפיעה גם היא על חוויית הטיפול. אם הקשר בעבר היה חם וחיובי, הטיפול נוטה להיתפס כפחות קשה, והמטפל סובל מפחות סימפטומים של דיכאון ובריאות פיסית. לעומת זאת, אם היחסים נטו להיות גרועים/חלשים, המטפל מדווח על יותר סימפטומים ויותר תחושות עומס. בין ההסברים לכך: תחושות כעס וטינה על ההקרבה המעורבת בשימוש כמטפל במישהו שהמטפל לא היה קרוב אליו.
לסיכום, תפקיד הטיפול, אשר פעמים רבות "נופל" באופן פתאומי על נשים בגיל הביניים מעמיד בפני הנשים המטפלות כמו גם בפני בני המשפחה אתגר, המערב בתוכו השלכות פיזיות ורגשיות. סביבה מבינה ותומכת יכולה לסייע בביצוע התפקיד באופן מספק, אולם לא די בכך. הבנת הקונטקסט, הגורמים המעורבים כמו גם מערכות היחסים יכולה לסייע לכל המשפחה ולאפשר את הישארותו של ההורה המבוגר במסגרת הקהילה והמשפחה.
כותבת המאמר דפנה הלפרין היא המנהלת האקדמית של הקורס גרונטולוגיה בת.ל.מ
