כולנו מכירים את הסיטואציה הזאת מחוויותינו האישיות או מדיווחים של מטופלים: הדד-ליין מתקרב, הלחץ גובר, הזמן והמשאבים קיימים ובכל זאת- משהו אינו מאפשר להתחיל בלמידה, להשלים את המצגת או לשבת סוף סוף לכתוב את הדו"ח. נטייה מסויימת לדחיינות קיימת אצל כ-25% מהאוכלוסייה (הרי תמיד יש משהו טוב או דחוף יותר לעשות), אבל דחיינות קשה עלולה להביא לפגיעה ממשית בביצוע ובתפקוד בתחום הלימודי והתעסוקתי, ובמקרים מסויימים אף בתפקוד היומיומי השוטף.

Chu and Choi 2005)) הבחינו בין דחיינים אקטיביים אשר מרוויחים מהעבודה תחת לחץ ועומדים בהצלחה ביעדים שהציבו לעצמם לבין דחיינים פאסיביים אשר מאופיינים בהססנות המקשה עליהם לפעול ובכשלונות חוזרים בעמידה במשימות ובלוח הזמנים שהציבו לעצמם. דחיינים פאסיביים יחוו בדרך כלל תסכול, רגשות אשמה וחרדה סביב התמודדות עם מטלות, והם אלה שיסבלו ממנה במיוחד ויפנו לטיפול במטרה להתמודד עמה.

גורמים לדחיינות
דחיינות מוגדרת כסגנון התמודדות (coping style) אשר בדומה לסגנונות התמודדות אחרים, מושפע מגורמים רגשיים, אישיותיים, קוגניטיביים והתנהגותיים. Ferrari et al (1995) הדגישו את תפקידה המרכזי של החרדה בגרימת הדחיינות, וטענו כי מעבר לגורמים השונים לדחיינות מתקיים סגנון המנעותי אשר מכוון להמנעות מהתמודדות עם החרדה שמעוררת המטלה- ולאו דווקא להמנעות מהמטלה עצמה.
חרדה זו עשויה לנבוע מגורמים אישיותיים שונים. גישה פרוידיאנית מסורתית רואה בדחיינות ביטוי למאבק ביצר המוות על ידי הכחשתם של אלמנטים המכירים באלמנט הזמן כשעונים ולוחות זמנים (Ginestet, 2005). גישות עכשוויות מדגישות את תפקידם של פרפקציוניזם אשר מביא להצבת רף בלתי אפשרי אשר מביא בתורו  לייאוש מהאפשרות לעמוד במטלה, ולהיעדר אמון ביכולת האישית אשר מביא לדחיית ההתמודדות עם תחושות חוסר הערך והכישלון המתעוררות עם הכנת המטלה. דחיינות עשויה להיגרם גם מצורך בלתי מודע להיכשל, הנובע מחשש מתוצאות ההצלחה (הגברת העומס והדרישות, תחרות עם בן זוג או אח) או מהיעדר הזדהות עם המטלה (דוגמא קלאסית- תסמין הסטודנט הלומד משפטים או רפואה בשביל אמא).

גישות קוגניטיביות התנהגותיות מדגישות את תפקידם המכריע של גורמים כקושי בדחיית סיפוקים, היעדר מיומנויות למידה והתארגנות ומערכת חיזוקים בלתי יעילה: דחיינים רבים נוטים לזכור במיוחד את הפעמים בהם הצליחו "ממש ברגע האחרון", וההמנעות מהמטלה מהווה חיזוק חיובי בפני עצמה מאחר והיא מונעת התמודדות עם חרדה, שעמום, תסכול ורגשות בלתי נעימים נוספים. מערכת חיזוקים לקויה זו עלולה להתחזק עוד יותר בתחום האקדמי, בו מתקיים פער זמן משמעותי בין ההתנהגות הדחיינית לתוצאה- הציון הנמוך (Ginestet, 2005).

יש להדגיש כי מעבר לגורמים אלו, דחיינות עלולה לבטא את קיומה של הפרעה רגשית או פסיכיאטרית אחרת כהפרעת קשב וריכוז, דיכאון המקשה על הריכוז ופוסט טראומה אשר מלווה בעוררות יתר המונעת פניות למטלות תעסוקתיות ולימודיות.

השפעות הדחיינות והטיפול בה
עודד, נשוי ואב לשלושה ילדים, זוכר את עצמו מאז ומתמיד כדחיין כרוני אשר "איכשהו" (ועם הרבה תחנונים למרצים)  הצליח לסיים תואר ו"איכשהו" מסתדר בעבודה. בבית, לעומת זאת, הוא משלם מחיר יקר על הדחיינות. "האור בחדר השינה?" הוא צוחק, "כבר שלושה חודשים לא דולק כי אני לא מגיע להחלפת נורה. והמזגן שבסך הכל צריך לנקות לו את הרשת? לפחות חודש אני כבר מנסה להגיע לטיפול בו. אישתי כבר לא מוכנה לטפל בדברים האלה, היא אומרת שנמאס לה להיות המבוגר היחיד בבית". למרות החיוך, אין ספק שעודד חש את השפעותיה הקשות של הדחיינות על חייו הזוגיים. התחושה הבסיסית היא של היעדר עבודת צוות זוגית, תחושה שאי אפשר לסמוך עליו, ובהתאם- הוא מתאר את החיכוכים החוזרים, ההתרחקות הזוגית והכאב על כך שהילדים "כבר יודעים שאין טעם לבקש ממני עזרה בשום דבר".

על אף שדחיינות מזוהה פעמים רבות עם דחיינות בתחום האקדמי, דוגמא זו ממחישה כי השפעותיה של הדחיינות רחבות הרבה יותר ומשפיעות באופן משמעותי על התחום הבין אישי. דחיינות מביאה לכך שמרבית הנטל נופל על בן הזוג, ולעימותים חוזרים סביב מועד ביצוען של מטלות שונות.

כמו כן, דחיינות עלולה להתפרש כחוסר אכפתיות, עצלנות או נצלנות, במיוחד כאשר מדובר בדחיינות "סלקטיבית" המתקיימת רק בחלק מתחומי החיים (למשל, תפקוד תקין במקום העבודה לעומת דפוס דחיינות משמעותי בבית). דחיינות עלולה להביא גם לקשיים במקום העבודה לא רק מבחינת היכולת לעמוד בלוחות הזמנים, אלא גם מבחינת האפשרות לקחת חלק בעבודת צוות שוטפת ולהתקדם לעמדות ניהוליות.

שכיחותה של הדחיינות והנזקים הפרקטיים והרגשיים הנלווים לה מצביעים על חשיבות הטיפול בה גישת טיפול נפוצה ויעילה מתמקדת בזיהוי אופני הדחיינות (הערכה שגויה של משך הזמן שדורשת המטלה, ארגון לקוי של סדר העדיפויות, עומס יתר וכד'), השפעותיה הלימודיות/תעסוקתיות/בין אישיות/רגשיות, התבוננות בגורמים הרגשיים, הקוגניטיביים וההתנהגותיים לדחיינות, ולימוד אקטיבי של מיומנויות ניהול זמן, חלוקת עבודה וזיהוי גורמים מסייעים כלמידה משותפת וקביעת לוח זמנים מראש.

יחד עם זאת, יש לציין כי כאשר בבסיס הדחיינות עומדים גורמי עומק רגשיים, טכניקות אלו לא תמיד מסייעות באופן מספק ובמקרים אלו טיפול פסיכותרפויטי עשוי לסייע באופן משמעותי.