חרדה היא תגובה משולבת – פיזיולוגית, מחשבתית ורגשית, שהינה במקור כלי הישרדותי חשוב שפיתח האורגניזם על מנת להתמודד עם סכנות בסביבתו.

במקרים רבים יופיעו דיכאון וחרדה יחד, כאשר הפרעה אחת יכולה להיות דומיננטית יותר מהשנייה. בהופעה של דיכאון וחרדה קיים גם קשר בין הגורמים הביולוגיים, הנפשיים והסביבתיים בחייו של הפרט. הדבר נכון גם מבחינה טיפולית-פרמקולוגית, כאשר הטיפול הניתן לשתיהן הוא כמעט זהה, ולרוב מדובר באותן תרופות אשר עובדות על הערוץ של הסרוטונין במוח.

להפרעות החרדה ביטויים שונים, אשר מייצרים סוגים של של הפרעות, ביניהן: התקפי חרדה, הפרעת חרדה כללית, הפרעה פוסט טראומטית (PTSD‏), חרדה חברתית  וחרדות ספציפיות (פוביות) כגון פחד גבהים, פחד מטיסה, פחד מחרקים ועוד.

• פסיכותרפיה - הטיפול מתמקד בהבנת המקורות המודעים והלא מודעים של התחושות הדיכאוניות של אותו אדם ובגורמים המשמרים אותם.

• טיפול קוגניטיבי - לעיתים יש צורך בשילוב אמצעים קוגניטיביים התנהגותיים שמטרתם "לתקן טעויות" באופן החשיבה הדיכאונית (לדוגמא: " אף אחד לא רוצה אותי ") וללמד דרכי התמודדות חדשות עם אובדן וכישלון.

• טיפול תרופתי - בחלק מהמקרים  יש צורך  לשלב בטיפול גם טיפול תרופתי נגד חרדה, ושינויים באורח החיים, ביניהם : עיסוק בפעילות גופנית מתונה.