מה קורה כאשר הפעוט שלכם מאותת מצוקה וזקוק לטיפול רגשי? הרי כדי שיוכל לקבל עזרה הוא צריך להסביר מה הוא מרגיש ואין לו עדיין מילים, או שרק החל לאמר את משפטיו הראשונים. לרוב הפעוט אינו מצליח להסביר מה הוא רוצה: כשהוא כועס הוא בוכה, כשהוא דוחף לפעמים הוא מבקש חיבוק, ואיך הוא יכול להסביר מה עובר עליו כשהוא עדיין אנו מבין זאת בעצמו, ובעצם הוא עוד תינוק?
תחום הידע
בגיל הרך התפתח בצורה משמעותית בעשרים השנים האחרונות. ידע שנצבר מתוך תצפיות שיטתיות בתינוקות, מחקרים, והתערבויות קליניות מראה כי חסכים בגיל הרך גורמים להיווצרות דפוסי התקשרות פתולוגיים המשפיעים בצורה משמעותית על ההתפתחות התקינה בכל תחומי התפקוד, לאורך מעגל החיים. מחקרים שנעשו בעשור האחרון מראים כי תקופת הגיל הרך מהווה "תקופה רגישה" בהתפתחות מערכת העצבים המרכזית. למצוקה רגשית מוקדמת יש השפעה, שהוכחה במחקרים, על התפתחות המוח עד גיל שנתיים, והיא עלולה לתת את ביטויה בליקויי למידה והפרעות הסתגלותיות.
מקובל כיום לראות את התפתחות הילד בתוך קונטקסט של מערכות יחסים בינו לבין ההורה, וכן מערכות יחסים בינו ובין דמויות משמעותיות אחרות בחייו. חווית הקשר הראשוני של התינוק עם אמו היא גורם מכריע להתפתחות הנפשית המאוחרת יותר. לכן הדגש העיקרי במודל ההתערבותי צריך לקחת בחשבון את שילוב ההורים. "אין תינוק בלי אמא", ואי אפשר להגיע להישגים כאשר מטפלים רק בחלק מסויים של התינוק, ללא הראייה הכוללנית האינטגרטיבית של כל המרכיבים הקשורים בו.
לאור ההבנה הזו התפתח המודל של
הטיפול הדיאדי שהחל בעבודתה של מרים בן אהרן ז"ל ועמיתים לפני יותר מעשרים שנה והוא צובר תאוצה משמעותית בישומו בכל הארץ. זהו טיפול דינמי, קצר מועד, שממשיך ומתפתח לאור הניסיון הרב שנצבר בתחנה בחיפה. רק לאחרונה יצא ספר נוסף על הטיפול הדיאדי בעריכת חיותה קפלן, יהודית הראל ורעיה אבימאיר-פת – ממשיכותיה של מרים.
מהו הטיפול דיאדי?
דיאדה היא קבוצה בה יש שני חברים ולכן המערכת של הורה ילד היא מערכת דיאדית. הרעיון העומד מאחורי הטיפול הדיאדי מוצג כבר בשמו. זוהי שיטת טיפול המתבוננת ביחסים שבין ההורה וילדו בתהליך הטיפולי. הטיפול הדיאדי הינו מודל טיפולי המתמקד בהפרעות ביחסים בילדות.. המודל מניח שהילד מפתח מערכות יחסים מובחנים ושונים עם כל אחד מהוריו. לפיכך המטפל פוגש בכל שבוע את הילד עם אחד ההורים, לסירוגין. אותו המטפל פוגש גם את זוג ההורים. נוכחות הילד עם ההורה מפעילה את הקונפליקטים השונים הקיימים במערכת היחסים שביניהם – ומאפשרת התייחסות, הבנה, ועבודה דינמית שתפקידה לשחרר את הקונפליקטים (שלרוב נובעים ממניעים לא מודעים).
ההורה והילד מביאים לחדר הטיפולים את דפוסי ההתנהגות האופייניים להם מחיי היום יום דבר המאפשר למטפל להבין את הדינמיקה המשפחתית, ולקדם את ההבנה והיכולת הרפלקטיבית של משתתפי הדיאדה, ובכך מאפשר בנייה משותפת של חוויות ודפוסי התנהגות חדשים וגם יצירת משמעויות חדשות וייצוגים חדשים של היחסים.
למשל יכול להיות במצב בו ההורה משליך על ילדו דמות של משהו מעברו ובכך "כופה" על הילד להיות מי שאינו. למשל, ילד שנולד דומה לאחיה של האם שהתעלל בה, והיא רואה בו כמי שעשוי גם הוא לגרום לה סבל וכאב.
איך נראית פגישה טיפולית?
כמו בכל תהליך טיפולי הפגישות הראשונות הן בדרך כלל פגישות שנקראות 'אינטייק', כלומר פגישות בהן ההורים מציגים את הבעיה והמטפל מכיר את המשפחה. בטיפול הדיאדי מדובר במספר מפגשים תלוי במורכבות הבעיה המוצגת. שתי הפגישות הראשונות הן עם שני ההורים. בפגישות האלה המטפל לומד על המשפחה ועל סיבת ההפנייה לטיפול. שתי הפגישות הבאות הם של הילד וההורה - פעם הילד עם אמו ופעם הילד עם אביו. בהנחיות למפגש המטפל מעודד את הילד וההורה להרגיש בנוח ולהיות ביחד כפי שהם רגילים בדך כלל. הם מוזמנים לפעילות משחקית או יצירתית כראות עיניהם. המטרה ליצור אווירה של "משחקיות". לאחר שלב ההערכה במידה וקיים הצורך מתחיל התהליך הטיפולי שבו שוב מגיעים ההורים לסירוגין עם ילדם. התפקיד של האב הינו משמעותי ביותר ויש דגש רב על הצורך לשתפו כחלק מהטיפול. אחת לשלושה שבועות לערך, נפגשים עם ההורים ומעלים מחשבות ותובנות לגבי מה שעלה במפגשים עם הילד.
מה אפשר ללמוד מתוך המשחק המשותף בין ההורה והילד?
הצפייה בדיאדה - הורה ילד נותנת למטפל מידע נרחב על מהות היחסים והסיבות לקשיים שגורמים בדרך כלל לסימפטומים של הילד. בחדר הטיפולים אנו רואים בהשתתפות הפעילה של הילד עם כל אחד מהוריו את הגורם העיקרי של השינוי. הילדים נוהגים כבר מתחילת הטיפול להציג את הנושאים החשובים להם עם כל אחד מההורים. אלה לעתים קרובות הנושאים שמטרידים את הילד (ולעתים גם את הוריו) אך לא ניתן להעלתם ישירות ולכן הוא מעלה אותם בדרך של משחק במפגש הטיפולי.
כמו כן, עצם העובדה שההורה שותף פעיל בחדר ואינו נשאר מחוץ לדלת זהו מסר חשוב להורה – לגבי היותו שותף בתהליך. בטיפולים האחרים כמו הדרכת הורים, כאשר הורים מגיעים ללא הפעוט, הם מדווחים מנקודת המבט שלהם שזו ראייה סובייקטיבית שלעתים קרובות מוטית מעצם הדינמיקה האישית של כל אחד מהשותפים בדיאדה. כשהמטפל מתבונן בקשר וביחסים הוא יכול להבחין בסוגי תקשורת לא מילוליים ולא מודעים שנותנים הבנה עמוקה יותר של סוג התקשורת בין ההורה לילדו ומהות ההפרעה ביחסים. למשל תינוק בן שנתיים שמתחיל תהליך התפתחותי של עצמאות ונפרדות יכול להיכנס למאבק עם ההורה שיפרש את התנהגותו כ"דוקאית", או הורה עשוי לפרש התנהגות אסרטיבית וחקרנית כהתרחקות כאשר הוא לא מודע לשלב ההתפתחותי בו נמצא ילדו. חוסר הבנה יכול לגרור את הילד להתקפי זעם, דבר שעשוי במהירה לגרום לילד להרגיש כ"ילד רע". הבהרה והסבר של הדינמיקה המתרחשת בין ההורה לילדו יכולה לפתור בזמן קצר יחסית קונפליקט שעשוי אחרת להתפתח למערכת יחסים עכורה.
כמו כן מתוך המפגש הטיפולי ניתן ללמוד על היכולת של ההורה להגיב בצורה רפלקטיבית לילדו, משמע לראות אותו כסובייקט בפני עצמו בעל משאלות, רצונות, מחשבות, רגשות וכו'. הטיפול הדיאדי מתייחס לעכבות והכשלים שעלולים לשבש את התפתחות הפונקציה הרפלקטיבית, ומנסה לאתר את מקורות הבעייתיות בילד, בהורה וביחסים שביניהם.
למי מתאים הטיפול?
טיפול דיאדי מתאים לאוכלוסיות מגוונות בהם הילדים בגיל הטרום חביוני. כלומר, לרוב הטיפול הינו לילדים בגיל הרך קודם לכניסתם לבית הספר – אך אפשרי גם לאחר מכן, תלוי במצבו הרגשי ובשלב ההתפתחותי בו מצוי הילד.
ההפרעות בגיל הרך הן מגוונות ביותר והסימפטומים שונים, אך מרביתם מהווים ביטוי לקשיים הקיימים ביחסים ולכן העבודה הדיאדית הינה יעילה ביותר.
אוכלוסיות נוספות בהן יש חשיבות רבה לעבודה המשותפת, הינן אוכלוסיות של ילדים עם עיכובים התפתחותיים, או הפרעות התפתחותיות נרחבות מסוג אוטיזם. במקרים מסוג זה החשיבה המשותפת עם המטפלת להבנת ההתנהגות של הילד והדרך להתייחס אליו הינה קריטית.
בעבר, הטיפול בילדים בגיל הרך נעשה בעקיפין דרך הדרכת ההורים בלבד, ללא שיתוף הילד. כיום עם כניסתו של התינוק לחדר יש אפשרות לקצר את התהליך בהיותו יעיל יותר.
לפעמים הפניה לטיפול תהיה בעקבות צורך הורי כמו דיכאון אחרי לידה שאז המטפל משמש כמו סבתא גדולה שתומכת באמא אך היא מסייגת ואומרת "שכאשר ההורים שניהם או אחד מהם מרגישים מאוד חסוכים ומחפשים טיפול בו תהיה להם פינה לעצמם כדאי לשקול סוג טיפול נוסף או טיפול שיתמקד רק בהם".
לאילו בעיות מתאים הטיפול?
המניעה בגיל הרך הינה חיונית ביותר, ולכן ההמלצה לכל הורה אשר חושב כי ישנו קושי כלשהו בהתייחסות שלו לילדו, בילדו או בדרך בה הם פועלים ביחד, חשוב שיתייעץ בגורם מקצועי אשר יכול לתת גם "עזרה ראשונית" לפתרון הקונפליקט.
הסימפטומים שמופיעים בשנה הראשונה לחיים הינם מצומצמים יחסית, אך משמעותיים ועשויים להעיד על קושי ביחסים. כמו למשל, הפרעות אכילה ושינה, קשיי ויסות, בכי מרובה וכו'.
בגיל מבוגר יותר כבר ניתן לראות מגוון רחב יותר של קשיים כמו: הרטבה, התלכלכות , הפרעות התנהגות, אלימות, חרדות פרידה, חרדות כלליות, הפרעות חברתיות וכו'.
חשוב שלא לחכות על להופעתו של הסימפטום על מנת לגשת לייעוץ כי הסבל הוא רב – הן לילד והן להורה וההתערבות המניעתית בגיל הרך הוא יעיל בפתרון הקשיים ובמניעת התהוות של פתולוגיות לאורך טווח החיים.
