דרך הטיפול באמצעות ביקורי הבית בטיפול רגשי קיימת זה שנים רבות. אני התחלתי לעשות ביקורי בית בארה"ב לפני למעלה מ- 30 שנה. הגישה זו, מתחברת לתחום האנתרופולוגי ומאפשרת בעצם, צפייה באנשים במסגרת ביתם הפרטי. במקרים רבים הגעתי לבתים דרך הפניה של בתי ספר לטיפול, כאשר הייתה התנגדות של ההורים. כך, הייתי מגיעה לבתים ורואה דברים משמעותיים לגבי מערכות היחסים במשפחה, דברים אשר ללא ספק לא הייתי פוגשת במסגרת הקליניקה.

אבחון מעמיק

אחד היתרונות המרכזיים של ביקורי הבית הוא באבחון. כאשר אדם מגיע לקליניקה הוא מייצג את הקשיים שלו. בני זוג שמגיעים מתרגמים בעצם עבור המטפל את מה שקורה בבית. הקליניקה אינה  המקום הטבעי שלהם. כאשר אני מגיעה אליהם הביתה אני רואה אותם בSETTING הטבעי שלהם- הם מתכוננים הרבה פחות וההגנות יורדות. האינפורמציה שמתקבלת הרבה יותר משמעותית, ואינה תלויה רק באינפורמציה שאני מקבלת מהמטופלים, אלא כוללת גם מידע בלתי מילולי ומידע אוטנטי.  גם יתר הכוחות שמובאים לתהליך, היצירתיות הרבה ומה שהם מביאים לתוך הבית, עולים באופן ברור בביקורי הבית.

הבית, המשמש כ"מתווך" בטיפול, מסייע באבחון המעמיק, במיקוד הטיפול, הסרת ההגנות וע"י כך לעתים אף לקיצור משך הטיפול.

לדוגמא, כאשר אני מצטרפת לארוחת ערב שהמשפחה מבשלת ביחד אני שותפה לתהליך ולדינאמיקה של ביצוע משימה משותפת ומכך אני יכולה ללמוד על מערכות היחסים במשפחה ואף ליצור התערבויות מקומיות בהתאם לצורך.

נושא הגבולות הינו נושא רלבנטי שמצוי לעיתים קרובות בחדר הטיפולים. במשפחה בה טיפלתי נושא זה היווה בעיה משמעותית. בביקור בית ראשון נדהמתי לגלות שבבית אין דלתות. עבור בני המשפחה זה היה מקובל ואף לא עלה כקושי או בעיה.
ההורים לא הבינו ולא יכלו לתרגם את הקשר שבין ההסתגרות הרגשית של ילדיהם (שחלקם מתבגרים) לבין אי- הימצאותן של דלתות בכניסה לחדרי הילדים. חשוב לציין, שילדים מתבגרים זקוקים לדיפרנציאציה לצורך התפתחותם, ודלת סגורה לחדרם מאפשרת פרטיות וע"י כך התפתחות תקינה. במהלך הטיפול ההורים הסכימו והוסיפו דלתות לחדרים ויחד עם זאת הטיפול החל להתקדם כיוון שנוצרה הזדמנות של שותפות בהסרת המחיצות הרגשיות ברגע שנסגרו הדלתות.
במשפחה אחרת הבן העלה צורך לקשר עם אמו וטען שאינה פנויה עבורו. האם מצידה, חשה שויתרה על הכל כדי להיות עם ילדיה. במהלך ביקור בית האם שוחחה רבות בטלפון ולא היה באמת I CONTACT (בתרגום חלקי: "קשר עין") האימא לא הייתה פנויה ונוכחת עבור בנה.

במקרים בהם יש פגיעה משמעותית באחד מבני המשפחה בשל מחלה או מוות, עולה צורך משמעותי בביקור בבית על מנת לבחון את האיזון ביחסים בין בני המשפחה. כך גיליתי במשפחה בה טיפלתי אשר בתה נהרגה בתאונת דרכים כי קיימת "אנדרטה" לילדה בדמות של תמונה עצומת מימדים ששכנה בדיוק מעל לשולחן האוכל. גם חדרה של הבת, שהפך עם השנים לחדרה של אחותה, נותר בדיוק כפי שהיה ולא אפשר לבת שנכנסה אליו , לקבל את מקומה.
לאחר טיפול של למעלה מעשרה מפגשים בבני המשפחה, הצעתי לבקר אצלם בבית וגיליתי את המקום הרב שתפסה הבת שנהרגה, במובן העמוק של הדבר, על חשבון נוכחותם של  שאר בני המשפחה. הצעתי לאם לארגן מחדש את הנצחת הבת בתוך הבית, באופן שלא יפגע בילדים החיים. כך, הייתי לצידה וסייעתי לה בארגון המחודש שהיה כרוך מבחינתה בקשיים לא פשוטים, אבל היה משמעותי מאד להמשך חייהם כמשפחה מתפקדת.ללא ספק, התזוזה של החפצים סייעה להמשך עיבוד האבל בצורה חופשית בין בני המשפחה.

ביקורי בית בתחום השיקום

טיפלתי במשפחות בתקופת ירי הקסאמים בדרום, הגעתי לבתים שנפגעו. זה היה מאד משמעותי מבחינתם- בעצם בואי כיבדתי אותם ונתתי להם גם את האפשרות לכבד אותי (כיבוד ולכבד מגיעים מאותו שורש בעברית). כאשר אנשים יכולים לכבד אותך, זה נותן להם העצמה ואת הופכת להיות האורחת. כך, הצלחתי לתת  להם תחושה שהבית שלהם משמעותי עבורי מה שעזר לחזק את הביטחון של בני המשפחה שנפגע בתוך הבית.

במקרים אלו, גיליתי כי הביקור בבית משמעותי מבחינת הכוחות שמושקעים בטיפול מצד המשפחה. חשוב לזכור כי האנרגיות הנדרשות ממשפחה כדי להגיע לקליניקה הן רבות ולעתים עלולות למנוע את קיום התהליך. המדובר במשפחות שלעתים נדרשות להגיע לטיפולים רבים- גם רפואיים במקומות שונים וזה לא קל עבורם. בטיפול בית אני נמצאת שם עבור המטופלים ומקלה עליהם.

בעבודתי מול נפגעי טרור גיליתי כי ההתמודדות עם הבירוקרטיה היא קושי מרכזי בתהליך השיקומי. הייתי עדה לביקור של נציגיהם של מוסד ממשלתי, בבית בו נהרסה הדלת. הם הגיעו למדוד את הדלת ולבדוק את הזכאות הכספית. זוהי סיטואציה עם המון תסכול עבור המשפחה וחשתי כי בעצם הימצאותי במקום הצלחתי להקל עליהם את המפגש. ככלל, התמודדות עם קשיים בירוקראטיים לאורך זמן – בקביעת זכאויות ומשפטים, היא סיטואציה שקשה מאד להתמודד איתה בנוסף על הקשיים הרבים שמלווים נפגעי טרור. היא נותנת לאדם תחושה של ניכור , מה שעלול להביא לייאוש. כך, חשוב מאד שיהיה גורם בר-סמכא קבוע שיתמוך במשפחה. התקווה היא גורם מרכזי בשיקום, אשר לא ניתן להתקדם בתהליך בלעדיה.

למי מתאים טיפול בבית?

• הטיפול מתאים לנפגעי טרור אשר זקוקים לתמיכה בתוך ביתם, ללא שימוש במשאבים הרגשיים המועטים שיש להם בתקופת השיקום.
• טיפול זה מתאים גם למשפחות רב בעייתיות - משפחות עם ילדים בסיכון, עולים חדשים. אשר יש להם קשיים עם הבירוקרטיה והמוסדות. בביקור בית מצטרפים בעצם לחיים שלהם ורואים את תמונת המציאות וניתן לערוך בה שינויים בצורה טבעית.
• הטיפול מתאים לאנשים חולים פיזית- במקרים אלו ייתכן טיפול פרטני, זוגי או משפחתי בבית, לעיתים סביב מיטת החולה.
• הטיפול מתאים לחולות אנורקסיה- במקרים אלו מקיימים את המפגשים גם ליד שולחן האוכל והמקרר.

באילו מקרים טיפול בבית אינו מתאים?

הטיפול אינו מתאים למטופלים אשר אין להם גבולות ברורים.לדוגמא, כאשר המטפל אינו נתפס כגורם מקצועי אלא מצפים ממנו שיהיה חבר.

כמו כן, במקרים בהם המטפל אינו חש מוגן בשהותו עם המטופלים. אלה סיטואציות מאד אינדיבידואליות אשר מוגדרות על ידי המטפל עצמו במפגש עם המטופל היחיד או המשפחה.

קשיים בטיפול בבית

• גבולות- זהו הקושי המרכזי בטיפול בבית. בקליניקה ישנן למטפל הרבה מאד גבולות מעצם המבנה. בבית יש להגדיר את הגבולות באופן ברור וחד משמעי. לכן, יש לעשות הערכה מוקדמת האם סוג כזה של טיפול מתאים למטופלים הספציפיים. במידה ולא מתאים לאחר זמן ניתן להחזיר את הטיפול לקליניקה.
• בית, לעומת הקליניקה הינו מקום דינאמי ופחות צפוי. לדוגמא: אורחים שעשויים להגיע .
• סיום הטיפול- מטופלים מתקשים לעתים לסיים את הטיפול בבית (מעין תחושה כאילו הם "מסלקים" את המטפל מהבית). לכן על המטפל להיות מאד מודע ולעשות הערכה מפעם לפעם עם המטופל כדי להגדיר את הגבול.

ויניקוט אמר "אני נראה משמע אני קיים" , כך גם הבית בטיפול הרגשי.