המאמר הנוכחי יציג סיפור מטפורי המבוסס על סיפורו של הסופר ג'פרי צ'וסר "סיפורה של האישה מבאת'" , המצוי ביצירת המופת שלו "סיפורי קטנברי" (1). לאחר הצגת הסיפור אתייחס בקצרה לתהליך כתיבת הסיפור וערכו הטיפולי של סיפור מטפורי, שהוא ענף מהביבליותרפיה.
בסיפור שלפניכם טמונים כיווני חשיבה של סוגי טיפולים שונים (דינמי, אקזיסטנציאלי, קוגניטיבי-התנהגותי) בתוך מסגרת של חשיבה היפנוטית המעבירה מסרים סוגסטבילים באמצעות שימוש במטאפורות, רעיונות מתורות זן, תנודות בין ניגודים (גילוי וכיסוי, דמיון ומציאות) הנתונים בתוך עלילה מרתקת.
לסיפור שיוצג כאן ישנן משמעויות רבות, אולם אני מעדיף שהמשמעויות שתווצרנה תהיינה במרחב שביני, כותב הסיפור, ובינך, הקורא המארגן את המשמעויות המתאימות לך.
סיפור מטפורי המבוסס על "סיפורה של האישה מבאת'"
הסיפור הזה יכול היה להתרחש בעבר, יכול להתרחש בעצם ימים אלו ויכול להתרחש בעתיד.
הסיפור מתחיל ביום שטוף שמש, באזור כפרי, בפאתי אחת הערים שבממלכה רחוקה. ביום שטוף שמש זה מטייל גבר צעיר לבדו על גדת האגם המקומי, פוסע להנאתו, שומע את ציוץ הציפורים, את רחש המים, רגוע, שלו ונינוח…
והנה לפתע הוא שומע שמשהו משתכשך במים, הוא מפנה מבטו ורואה עלמת חן שוחה במים להנאתה, ערומה כביום היוולדה… ועלמת החן חשה במים שליטה מלאה, נהנית מהנעימות, הרוך והחמימות של קרני השמש המלטפות.
והגבר הצעיר דרוך, ממקד בה מבטו, חושק בגופה, אורב לעלמת החן. והוא ממוקד בעצמו, ביצריו ותשוקותיו. וכאשר עלמת החן עולה לגדת האגם, הוא מתנפל עליה, מבצע בה את זממו, מניח אותה לנפשה וממשיך לדרכו…
ונפשה של עלמת החן חבולה, פגועה, שותתת דם בלתי נראה, אך גם דורשת צדק ונקמה. היא אוגרת את כוחותיה המעטים ומתנהלת לאיטה לעבר העיר, לכיוון ארמון המלוכה, שם היא עובדת כאחת מבנות הלוויה הרבות של מלכתה החכמה.
עלמת החן נכנסת לארמון, פורצת בבכי מר ומספרת לחברותיה את אשר קרה לה. היא מוצאת הרבה נחמה, עידוד, תמיכה והגנה, אך גם שומעת בלחש את אחת מחברותיה אומרת לרעותה: "היא בטח סתם ממציאה את זה" והחברה עונה לה: "ואם היא לא המציאה את זה, נראה לי שהיא אשמה, כי היא פיתתה אותו…" והמילים הללו חודרות לנפש העלמה ופורמות את סריגי הנחמה, העידוד וההגנה.
והמלכה אשר ניחנה בכוחות נסתרים ובחוכמה מופלאה, הרגישה בתוכה את כאבה של העלמה. היא הפעילה את כוחה הנסתר בהחזרת הזמן לאחור, כי ידעה שאת כוחן המכאיב של המילים קשה לזמן לרפא.
ובאורח פלא חזר הזמן לאחור אל הרגע בו עלמת החן נכנסת אל הארמון, פורצת בבכי מר ומספרת לחברותיה את אשר קרה לה. והיא מוצאת הרבה נחמה, עידוד, תמיכה והגנה.
והמלכה שומעת היטב את אשר ארע, היא מתעניינת ומקשיבה באזנה החדה לכל פרט בסיפורה של העלמה. והיא פונה אל עלמת החן וחברותיה בטון רגוע ומשרה בטחון: "הקשיבו בבקשה אלי יקירות שלי, יש לי ארבעה דברים להראות ולהנחות את כולכן ככלל ואותך עלמת החן בפרט. הסירו את המחשבות המטרידות והקשיבו לי היטב…"
שקט משתרר בארמון, אזני כולן כרויות לשמוע את דברי המלכה: "דבר ראשון עלמת חן" אומרת המלכה ברוך אך בסמכות, "זמן קצר לאחר שאסיים דברי, בקצב שיתאים לך את חוזרת לאגם ממנו באת, בלווית אחת מחברותייך. ובאגם עלייך לשחות ערומה כביום הוולדך ולטהר את גופך. תני לעצמך להיות מופתעת מהמראות שתראי ומהמחשבות שתחשבי. ואני מבקשת ממך להמשיך ולעשות זאת בכל יום עד שתחושי במים שליטה מלאה ורגיעה. אבל היה ותרגישי במצוקה תפני לחברתך והיא כבר תדע לגעת בך את המגע הנכון ולומר לך את המילים הנכונות…"
"דבר שני עלמת חן" הוסיפה המלכה "כאשר תחזרי הביתה ובראשך יחלו לקפץ מחשבות ומראות מטרידים, אני מבקשת ממך שתנסי להתמקד בהן במשך חמש דקות ותעשי מאמץ לא לחשוב על קופים אפורים. וגם כאשר תנסי להרדם בלילה, השתדלי כמיטב יכולתך לא לחשוב על קופים אפורים. ואני מבקשת ממך לנהל רישום מדוייק, בכל יום כמה פעמים הצלחת לא לחשוב על קופים אפורים… ובעוד חודש לאחר שתחזרי טהורה ורגועה משחייתך היומית, הביאי אלי את כל רשימותייך ורישומייך…"
"האם שתי ההנחיות הללו ברורות?" שאלה המלכה את עלמת החן.
"כן, בהחלט מלכתי היקרה" ענתה העלמה שהיתה קשובה מאד למלכתה וספגה את דבריה אל נפשה.
"יפה מאד" אמרה המלכה לעלמת החן וחייכה בסיפוק רב.
"ועכשיו" אמרה המלכה בקולה הרך והסמכותי, "אני פונה לכולכן עלמות יקירות. הקשיבו היטב לדברי. הדבר השלישי שאני מבקשת הוא שמחר בערב, בזמן השקיעה, תביאו לכאן, אלי, את הגבר החשוד בפשע. ואני, מלכתכם, אערוך לו משפט צדק, משפט ראווה…"
"ולפני שאתן יוצאות לדרך, אני רוצה להראות לכן את הדבר הרביעי והאחרון לעת עתה" אמרה המלכה והוסיפה:
"הסתכלו היטב על המשמעות של מה שאני עושה…" המלכה אחזה בידה כוס מלאה במים צלולים עד למחציתה שבקרקעיתה מונחת שכבת חול. היא הניחה את הכוס על השולחן על מנת שכולן יוכלו לראותה. המלכה לקחה כפית בידה הימנית וערבבה את המים הצלולים. המים נעשו עכורים, אולם אט אט, בקצב שלהם, בדרך טבעית ויחודית לכל גרגר חול, נחתו על קרקעית הכוס ויצרו בה משקע זהוב. והמים חזרו להיות צלולים. והמלכה הניחה בזהירות, בתיבת עץ קטנה ועתיקה את הכוס עם המים הצלולים ומשקע החול הזהוב. היא סגרה ונעלה את תיבת העץ הקטנה והעתיקה והצפינה אותה במקום ששמור רק עימה.
ועלמת החן התבוננה במעשי מלכתה כמהופנטת. דמעה זלגה מעינה על לחיה. היא הנהנה בראשה בהבנה, אחזה בידה של חברתה הטובה ובקצב שלה חזרה לאגם ממנו באה, לטהר את גופה בדיוק כפי שהנחתה אותה המלכה…
ומאוחר יותר כאשר חזרה לביתה ומחשבות ומראות מטרידים החלו לקפץ בראשה, היא נסתה להתמקד בהם חמש דקות ועשתה מאמצים, כמצוות מלכתה, לא לחשוב על קופים אפורים…
ובנתיים נעו מחוגי הזמן והגיעה שעת הערב של יום המחרת. ובזמן השקיעה, בזמן המיועד הוכנס אל הארמון הגבר שנחשד כי פשע. הוא הושב על כסא במרכז אולם המשפט שבארמון המלוכה. מסביבו ישב קהל רב, קהל כעוס, מלא חימה ותאב לנקמה. המלכה שישבה בכסאה המורם מעם סרקה במבטה את פני הקהל, הרימה ידה ובלחש ביקשה הקשבה. דממה השתררה באולם, כולם ציפו למשפטה של המלכה.
המלכה, שהיתה ערה לכאב שהצפינה בה העלמה ולזעם שפעפע מכיוון הקהל, פנתה אל הגבר הנאשם ואמרה לו: " אני מעוניינת לשמוע את הסיפור שלך, אל תחסיר ממני דבר, חשוב לי להבין כל פרט, על מנת שאוכל לחרוץ עבורך משפט הוגן, משפט צדק".
והוא נרגע מעט מטון הדיבור של המלכה, סיפר את סיפורו ולא החסיר מהמלכה דבר. לאחר שסיים את גירסתו, נשמעה מפיו אנחת רווחה.
המלכה, שהקשיבה לו בקשב רב, הישירה אליו את מבטה ואמרה לו: "אני מעריכה את כנותך ואת הבעת הצער שבדבריך. אולם אני מחוייבת להוקיע ולהעניש אותך באופן חמור על המעשה האיום שעשית… העונש על מעשה האונס האכזרי שעשית הוא מוות, אולם אני מפעילה את מידת החסד והרחמים ומשעה את ביצוע העונש לעוד שנה תמימה. אם במהלך השנה התמימה הזו תמצא את התשובה הנכונה, ותענה לשאלה שאשאל אותך, אתן לך את מתנת החיים. אבל אם לא תצליח למצוא את התשובה הנכונה יבוצע עונש המוות בדיוק בעוד שנה".
"והשאלה שאתה מתבקש למצוא לה תשובה היא מה באמת הנשים צריכות?!" והמלכה חתמה דבריה אל הנאשם באמרה לו: "ועכשיו צא וחפש את התשובה הנכונה ובעוד שנה ניפגש כאן בארמון המלוכה". "ואתם קהל נכבד" הוסיפה המלכה "זכרו את אשר אתם יודעים, הכעס כמו התשוקה הוא אורח זמני בנפשו של האדם וכמו העשן הוא מתפוגג, נעלם ואז אנו יכולים לשקול את תגובתנו הנבונה, בעזרת הדיירת הקבועה שבנפשנו, החכמה…"
והגבר הנאשם הודה למלכה ויצא לחפש את התשובה הנכונה. הוא חשש מאד, כי ידע שעד היום איש לא מצא את המענה לשאלה. הוא יצא למסע ארוך ומפרך ובכל מקום קיבל את אותה התשובה: "זאת שאלה באמת קשה, אנו לא יודעים את הפתרון לסוגיה". חלפו להם שלושה חודשים, עלמת החן המשיכה לשחות בכל יום ערומה כביום הוולדה, חשה טהורה וחזרה לה הרגשת השליטה המלאה במים ורגיעה. היא כבר לא היתה זקוקה לחברתה ורשימותיה היו ריקות מקופים אפורים. בנפשה נותרה רק צלקת קטנה ובמקום הנקמה שהתפוגגה הופיעה החמלה והשלווה. באחד הבקרים שחתה לה העלמה להנאתה וכפי שהיתה רגילה לעשות מדי פעם, צללה לראות את המתרחש מתחת לפני המים. והנה הבחינה בלהקה של דגים, נעה בחבורה עם זרמי המים התת קרקעיים. ולפתע צד את מבטה דגיג קטן, שאיבד את הלהקה ונותר לפתע חשוף בלב האגם לבדו.
והדגיג הקטן נמלא פחד. הוא לא יכול היה לצעוק או לקרוא לעזרה. הוא גם החל מתמלא ברגשי אשמה. "למה לא שמתי לב לאן כולם הולכים, למה אני תמיד כזה חולמני". הוא ניסה להיזכר מה עושה דגיג קטן כמוהו שהולך לאיבוד באמצע האגם, אך שכח את התשובה. הוא שחה מפינה אחת לשניה באי שקט וחש במצוקה גדולה. "מה אעשה?" תהה הדגיג בחוסר אונים ופרץ בבכי שרק דגים מהמין שלו מזהים.
לפתע הבחין הדגיג בזוית עינו בתנועה חשודה, בגוף גדול שמתקרב לעברו… הוא מיקד מבטו וראה דג טורף מתקרב לעברו. הוא קפא לרגע על מקומו ורגע לפני שהדג הטורף יצר עימו מגע, נע הדגיג בתנועה חדה אל קרקעית האגם, פגע בחול הזהוב ואחריו ניתח הדג הטורף באותו מקום… לשניות מספר העכירו המים והסתירו את שדה הראיה של הדג הטורף. לאט לאט בקצב שלהם, בדרך טבעית ויחודית לכל גרגר חול, הם נחתו על קרקעית האגם והמים חזרו להיות צלולים… והדגיג שהתחבא מאחורי אחד הסלעים הודה לאלוהי הדגים על שניצל. לפתע נזכר בדברי אבא: "אתה דג בוגר, דג אמיץ, בבוא היום תדע שאתה יכול להיות עצמאי". והדגיג אימץ את הדברים אל ליבו וחזרה אליו התקווה שבקרוב ימצא את אביו ואת אימו כי זכר מה צריך לעשות דגיג קטן כמוהו שהולך לאיבוד באמצע האגם…
וחלפו להם חודשים נוספים וכמעט חלפה לה שנה מאז יצא הגבר לחפש את התשובה. "היכן אמצא את התשובה?" התייסר הגבר במחשבה שחזרה כל הזמן בראשו ללא הפסקה. "מה עוד אני צריך לעשות כדי להציל את נפשי ואת חיי?" כבר שנה אני מכתת רגליי, מתנזר מכל הנאה, מביע חרטה אמיתית, אבל לא מצליח למלא את התנאי לקבלת החנינה." והוא כבר החל להכין עצמו ליומו האחרון, היאוש פלש אל תוך נפשו, הוא כבר היה בטוח שאין לו מפלט, רק שבוע נותר לו והוא היה בדרכו חזרה לכיוון הארמון…
הוא צועד לאיטו, ראשו מושפל לעבר הקרקע, ביום שטוף שמש, באזור כפרי, הולך לבדו על גדת האגם המקומי, הוא פוסע, שומע את ציוץ הציפורים, את רחש המים ואת דפיקות ליבו המהירות… והנה לפתע הוא שומע שמשהו משתכשך במים, הוא מפנה מבטו ורואה אישה קשישה, עורה מקומט, שוחה במים לאיטה, לבושה בלויים וסחבות. והאישה הקשישה יוצאת מהמים, מבחינה בגבר המתנהל לאיטו וקוראת לו שיבוא לעברה.
הגבר הצעיר נענה לקריאתה והיא שואלת אותו: "מדוע אתה עצוב כל כך?" הוא מספר לה את סיפורו והיא מקשיבה קשב רב ומחייכת. "מדוע את מחייכת?" שואל אותה הגבר בתמיהה, והיא עונה לו: "את התשובה כבר מצאת, נותרה רק השאלה." הגבר מגלגל עיניו בפליאה ולפתע מגיע להבנה, מרים מבטו לעבר הזקנה ושואל אותה: "אולי את יודעת מה באמת נשים צריכות?" "בוודאי" אמרה לו הזקנה "אתה חושב שבגילי המופלג לא אדע את התשובה הפשוטה לשאלה זו?" ליבו של הגבר הצעיר החל לדפוק בעצמה והוא פנה אל הקשישה בתחינה: "אנא, גלי לי את הפתרון לסוגיה". "אין שום בעיה חביבי" ענתה לו הישישה "אבל לפני שאגלה לך את הפתרון עליך לדמות עצמך לכלי המיועד לאסוף חכמה… עצום את עינייך בבקשה ודמיין שאתה כמו כלי המיועד לאסוף לתוכו את החכמה…"
והגבר הצעיר עצם עיניו ויכול היה לשמוע את הגברת הזקנה המלווה אותו בקולה: "כאשר תצליח לדמיין שאתה כמו כלי המיועד לאסוף לתוכו את החכמה, תסמן לי עם ידך הימנית… ככל שתהיה רגוע ונינוח יותר כך תוכל לדמיין ביתר קלות…"
הוא סימן לה בידו והיא הוסיפה ואמרה לו: "וכעת הייה מוכן לקלוט את דברי והם ילוו אותנו בהמשך דרכנו. הדבר הראשון שאני מנחילה לך אלו דברים שהורישו לי אבותי: לעולם אל תחפש את עקבות החכמים אלא את מה שהם חיפשו. דבר שני שאני מעניקה לך זה רמז לחכמת החקירה: כאשר אתה מתבונן על אגל מים המונח על כף ידך, דמה שאתה מסתכל בו דרך מיקרוסקופ. דבר שלישי שאני יוצקת אלייך הינה חידה שמייצגת את חכמת ההתנסות: איך תצעד בפיתול ההר ובכל זאת תלך ישר?"
"וכעת תן לדברים שהנחלתי, הענקתי ויצקתי אלייך להיקלט ולהיספג בתודעתך והייה מוכן לשמוע את הפתרון לסוגיה" והגבר הצעיר פקח אט אט את עיניו, חושיו נעשו חדים והוא המתין בסבלנות לשמוע את דברי האישה.
והאישה הזקנה התיישבה בצל אחד העצים וסימנה לגבר הצעיר לשבת מולה. דקות עברו והזקנה לא דיברה, נשמעו רק צלילי הטבע המרגיעים והשלווים… לאחר דקות ארוכות פנתה הקשישה מקומטת העור אל הגבר הצעיר ואמרה לו: "אני אגלה לך את הפתרון לשאלה, אבל יש לי תנאי לכך. והתנאי הוא שאתה תתחתן איתי, אבל זה לא הסוף… אתה יכול לבחור להתחתן איתי ואני אהיה אישה זקנה כמו שאני עכשיו, אבל נאמנה לך ואתה נאמן לי. ואתה יכול לבחור להתחתן איתי ואני אהפוך לאישה צעירה יפה ונחשקת, שלא תהיה נאמנה לך. מה אתה אומר? האם אתה מוכן לתנאי הזה?"
והגבר ענה לה: "אני מוכן לתנאי שהצבת בפני וכעת אנא גלי לי את הפתרון לשאלה."
והקשישה ענתה לו: "מה שהנשים באמת צריכות זה שני דברים. דבר ראשון שנשים רוצות זה שליטה ודבר שני שהן רוצות זה רוך. כעת לך לך לדרכך ואנו ניפגש כאן באם המלכה תחליט לחון אותך".
והגבר הצעיר הודה לה מעמקי ליבו והתקדם לעבר הארמון, לעמוד למשפט בפני המלכה.
וכך לאחר שנה שחיפש את התשובה והמענה לשאלה ששאלה אותו המלכה ישב שוב הגבר שפשע על כסא במרכז אולם המשפט שבארמון המלוכה. מסביבו ישב עם רב, קהל סקרן, ובתוך הקהל ישבה גם עלמת החן, נשענת ברכות על בן זוגה, נושאת עיניה אל המלכה, שכה היטיבה עם נפשה במהלך השנה.
והמלכה שישבה בכסאה מול הקהל, הרימה ידה ובלחש בקשה הקשבה. דממה השתררה באולם, כולם ציפו למשפטה של המלכה. ומבטה של המלכה נפגש במבטה של עלמת החן, היא הניחה על השולחן שלצידה את תיבת העץ הקטנה והעתיקה, היא פתחה את מנעול התיבה, הרימה את המכסה והוציאה את כוס המים החצי מלאה שבקרקעיתה מונחת שכבת חול ומזגה בעדינות עוד מים כמעט עד סופה. והמלכה החזירה ברכות את כוס המים שהתמלאה לתוך התיבה, סגרה את המכסה, נעלה את תיבת העץ הקטנה והעתיקה והניחה אותה במקום מסתור השמור עימה.
לאחר מכן פנתה אל הגבר הצעיר ואמרה לו: "ספר לי את קורותיך בשנה האחרונה ומה התשובה והמענה לשאלה ששאלתי אותך"
והגבר הצעיר לא החסיר ממנה פרט, הוא סיפר על מסעותיו, תלאותיו, על מפגשיו עם אנשים שונים, על היאוש וחכמת האישה הזקנה וסיים במענה לשאלת המלכה: "מה שהנשים באמת צריכות זה שני דברים: שליטה ורוך."
והמלכה הקשיבה מעבר למילים של הגבר הצעיר ואמרה לו: "רואה אני שבאמת הפנמת ורכשת בעלות על הדברים שלשמם יצאת למסע ולכן אתה מקבל ממני את מתנת החיים, לך לך אל הדרך בה אתה מחוייב ללכת וקולי ילווה אותך במהמורות הדרכים…"
והגבר הפנה מבטו אל עלמת החן וביקש ממנה סליחה ומחילה והבטיח להפיץ את החכמה שרכש בין גברים אחרים בהמשך דרכו. והוא יצא מאולם ארמון המלכה וחזר אל שפת האגם לפגוש את האישה הקשישה ולקיים את התנאי שבגינו זכה במתנת החיים.
והוא הגיע אל שפת האגם, שם חיכתה לו הזקנה, עורה חרוש קמטים ולבושה בגדים בלויים. והיא פנתה אל הגבר הצעיר ושאלה אותו: "נו, מה החלטת, במה אתה בוחר להתחתן עימי, כאישה זקנה ונאמנה או שאתה בוחר שאהפך לאישה צעירה יפה ונחשקת, אשר לא תהיה נאמנה לך לאחר שנינשא?"
והגבר הצעיר השפיל מבטו וענה לה ברכות: "תבחרי את".
והיא בחרה להיות אישה צעירה, יפה, נחשקת ונאמנה והוסיפה בנימה מיסתורית: "בהמשך דרכנו המשותפת תגלה עוד דברים שהנשים צריכות..."
תהליך כתיבת הסיפור: מאזין-כותב-קורא
את "סיפורה של האישה מבאת'" שמעתי לראשונה מפיו של הפסיכיאטר ד"ר חגי אורן. ההאזנה לסיפור הייתה מרתקת ומהפנטת והיוותה בעבורי במונחיו של בולאס (2) מושא אסתטי. יצירה זו חוללה בי התרחשות נפשית מזככת וטרנספורמציה פנימית, מלווה בגל של אסוציאציות ותשוקה עזה לכתיבה (3). וכך, יצירה שנכתבה לפני 600 שנה ע"י ג'פרי צ'וסר ועובדה מחדש ע"י ד"ר חגי אורן מצאה דרכה אל הלא מודע שלי ונגעה במעיני היצירה שלי. כך ניגשתי אל מלאכת הכתיבה שהתרחשה במרחב הביניים שבין יצירת המקור לבין הרעיונות, האסוציאציות, המשמעויות והסובייקטיביות שלי. בזמן הכתיבה אפשרתי לזרם התודעה שלי לנוע במרחבי הדמיון והחשיבה, לאלתר ולשקוע ברפלקציה ואנטרוספקציה. חשתי את חדוות היצירה השמורה לאותם רגעי השראה, אסטטיקה ובריאת משמעות. ידעתי בכתיבת הסיפור הנוכחי את המסגרת של הסיפור, אולם התמונה הפנימית נוצרה ממקום של אי-ידיעה ומתן האפשרות לעצמי להיות מופתע. חשתי כילד קטן שמגלה תגלית חדשה וצוהל בהנאה במעין היצירה. כך מצאתי עצמי בכתיבה משחק עבור עצמי ועבור הקורא שיזכה בחדוות המשחק.
בהתבוננות ובהמשגה שלי את תהליך הכתיבה מתחוור לי הדמיון העז שבין התהליכים במלאכת הכתיבה לבין תהליכי הטיפול. (על ערכה של הכתיבהתראפיה ניתן לקרוא בהרחבה בספרו של אדיר כהן "הדף המפוכח" 4).
סיום כתיבת הסיפור נתן לי תחושת סיפוק, מלאות והרחבת חדרי נפשי. במקביל לכך עלה בי הצורך ככותב שיהיה קורא, כנראה אותו צורך ארכאי בהדהוד והשתקפות של העצמי שלי מזולתי ובעקבותיו עלה הצורך בהכרה, כמו אותו ילד המנפנף בגרנדיוזיות בריאה בתגלית שגילה.
כעת נותר המרחב שבינך הקורא לבין הכתיבה שלי, מרחב ביניים בין רוחות רפאים המתקשרים תוך הענקת זכויות לאשליה הגוברת על בוחן הממשות (5).
את הסיפור הזה, כמו כל סיפור מטפורי, ניתן לקרוא מן הכתוב, להאזין לו מקורא או ממספר במצב של ערנות, של הרפיה או במצב היפנוטי.
להערכתי, לכל אחד ממצבי התודעה הללו יכולה להיות השפעה מועילה בתנאי שאתה הקורא פתוח וקשוב למשמעויות הגלויות והסמויות שבכתוב שמיטיבות עם נפשך וער למגבלות ולסכנות שיובאו בהמשך.
ערכו הטיפולי של הסיפור - המטפורי
הסיפור המטפורי הוא אחד מענפיו, סעיפיו של הבבליותראפיה.
אדיר כהן (6) מעמיק את ההבנה על ערכה הטיפולי של הבבליותראפיה, שמוגדרת כתהליך של יחסי גומלין בין נפש הקורא והיצירה הספרותית. הוא רואה בה כלי להנחיה בפתרון בעיות אישיות באמצעות קריאה מכוונת. בתהליך האינטראקציה הדינמי בין הקורא לספרות מתרחשים לפחות ארבעה שלבים - הזדהות, השלכה, קתארזיס ותובנה בעזרתה ניתן להגיע לשחרור ממתח, לטיפוח המודעות לבעיות ה"אני", הגברת התובנה, להפגת הבדידות, ליצירת משמעות של קיום ושייכות, להחצנת הקושי, להגברת התקווה והאפשרות לשינוי.
סטור (7) מציין שאומנות הספרות נגזרה מאומנותו של מספר הסיפורים הפרימיטיבי. המספר הזה סיפק לא רק בידור, אלא מסר למאזיניו מסורת שאמרה להם מי הם, מניין באו ולשם מה הם חיים. כיוון שנתן משמעות וסדר לקיומם של מאזיניו, הוא הגביר בהם את תחושת הערך העצמי של עולמם, ולכן גם הגביר את יכולתם למלא ביעילות את תפקידיהם ולקיים את קשריהם החברתיים.
אילון (8) במבוא לספרו של סידני רוזן "קולו של מילטון אריקסון" כותבת על תכונותיו של הסיפור המטפורי האריקסוניאני: הסיפור הוא שילוב של ניגודים (רגש ומחשבה, מודע ובלתי מודע, גלוי ונסתר, מציאות פנימית וחיצונית) שהמטפורה מגשרת ביניהם. קיים ניגוד בין בהירות לעמימות, כאשר תפקיד הבהירות ליצור את מבנה הסיפור ואילו תפקיד העמימות ליצור את המרחב הפנוי, לתוכו יוכל המטופל לצקת את תכניו האישיים. הסיפור חייב להיות מרתק כדי לכבוש את לב השומע וליצור מעורבות ומשמעות. הוא משמש כלי להעצמת כוחו הפנימי והיצירתי של האדם ומסמן לו את הדרכים שבעזרתן יוכל לרכוש שליטה טובה יותר בחייו, להיות ער לאפשרויות חדשות, להתפצלויות של שבילים חדשים.
ברקר ולנגטון ולנקטון (10, 9) מפרטים את השימוש במטאפורות ובסיפורים מטאפוריים בטיפול ורואים במטאפורה צורת תקשורת העוקפת התנגדות, חודרת אל הלא-מודע ומאפשרת התעוררות רגשות, זיכרונות מוקדמים וחוויות לא מילוליות. הם שמים דגש על בחירה הולמת של סיפור בהתאם לצרכיו של המטופל ומביאים דוגמאות לסיפורים מטאפוריים המשולבים בטיפול.
עומר ואלון (11) מביאים את רעיונותיו של ג'רום ברונר שמדגיש שהסיפורים הם האמצעי שבו אנו יוצרים סדר ויציבות בתוך התוהו ובוהו. הנטייה הסיפורית טבועה בנו מלידה והיא מקור הדחף המכוון את הסדר ואת האופן שבו נלמדת השפה ומהווה עבור הילד מפתח להבנת העולם בו הוא חי ותורמת לסוציאליזציה שלו.
הסיפור המטפורי מדגים את כוחן של המילים לקבוע את התפיסה, לעצב את החוויה ולהנחות את ההתנהגות. אריקסון מסביר את התמדתם של שינויים בעקבות הקשבה לסיפור בכך שהם נעשו במצב של היפנוזה, שהוא מגדיר כעוררות הלימוד הלא-מודע ויישומו. כאשר המטפל מצליח לסייע למטופל לגלות את הידע הבלתי מנוצל שלו, אותו מטופל צפוי ליישם ידע נשכח זה. כתוצאה מכך תתפתח תכופות התנהגות חיובית יותר, שתתרום לחיזוק העצמי. כהן (6) מציין שהקריאה בקולו של המטפל, אם היא קריאה מבינה ומוחשית, עשויה להחיות את הסיפור, להבליט את הקונפליקט שבו, למקד את תשומת לב המטופל וליצור את האווירה הדרושה.
להערכתי ישנו ערך טיפולי ניכר למרחב האינטרסובייקטיבי שבין המטפל-המספר-הכותב לבין המטופל-המאזין-הקורא. כאשר מסר עובר מעצמי לעצמי אחר, מסובייקט לסובייקט אחר נוצר מגע ומרחב ביניים המעשיר את הבנת המציאות החיצונית והפנימית שמאפשר גילוי, הגמשה והעצמת העצמי. כאמירה בודהיסטית עתיקה: "מתאפשר לפסל שהיה חבוי שם מלכתחילה להתגלות".
התוויות מגבלות וסכנות בשימוש בסיפור המטפורי
להרחבה קרא בכהן - (6) ואליצור (12)
ואסיים בפראפרזה לדבריהם של טרסטי (13) ופרוסט (14) "הסיפור קיים בתוכי ואני מקשיב לעצמי בשעה שאני מקשיב לסיפור… הסיפור דומה אך שונה בעיני כל אחד… כשאני כותב נבטי היצירה שלי מוכנים להגיח באופיין החד-פעמי מהקשבתך הייחודית."
ביבליוגרפיה
המרכז לרפואה סינית קלאסית בישראל. קורסים מקצועיים, מרכז טיפולים, פורמולות וחנות סינית
