בשנים האחרונות אנו מבחינים בעלייה בכמות בני הנוער, בני גילאים הולכים ויורדים אשר מצהירים על עצמם כהומואים, לסביות או ביסקסואלים. השינוי בשיעור בני הנוער המצהירים על נטיות מיניות אלו והירידה בגיל הממוצע, מביאה אותנו לשאלה מהו השינוי שהביא לכך?  האם מדובר בשינוי  במבנה האישיותי, או לחלופין מדובר בשינוי חברתי תרבותי .

הממצאים מראים כי ההתרשמות הכמותית נכונה. אכן, בעשרים השנה האחרונות גיל ההכרה בנטייה מינית שונה,  גיל ההגדרה העצמית והיציאה מהארון הולכים ויורדים. בישראל, כמו בארצות מערביות אחרות, מצאנו שהגיל הממוצע ליציאה מהארון הן אצל נערים והן אצל נערות הוא 16.  

קיימות מספר סיבות לתופעה זו:

• סיבה ביולוגית- ההתפתחות המינית מתרחשת היום בגילאים צעירים מבעבר ( ללא כל קשר לנטייה המינית) ובהתאם גם גילוי הזבות המינית מוקדם יותר.
• שינויים חברתיים ותרבותיים- שינויים אלה הביאו לכך שנטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית  לא נחשבת היום למחלה, אלא לאחת ממגוון העדפות מיניות הקיימות בעולם. אנו רואים יותר מפורסמים שיוצאים מהארון, הנושא נעשה רווח יותר ובני הנוער חשים יותר בנוח להתנסות ולעסוק בנושא הנטייה המינית. גם בעבר הומואים ולסביות גילו כי הם נמשכים לבני מינם בגיל ההתבגרות, אבל לקח זמן רב יותר עד שהם יצאו מהארון כלפי חבריהם ובני משפחתם.

איננו יודעים עדיין מה גורם לאנשים אחדים להימשך לבני מינם; יש כיום יותר עדויות מחקריות לכך שכנראה מדובר בסיבות שהן ביולוגיות או גנטיות. אולם המחקר בתחום עדיין בחיתוליו, ונראה שמדובר בשילוב של סיבות מולדות וסיבות סביבתיות. כך או כך, השאלה של מטפלים והורים רבים היא, כיצד נער או נערה בגיל צעיר וסוער כמו גיל ההתבגרות, יכולים לדעת בוודאות שהם אכן 'כאלה'? עצם השאלה הזאת מעידה לרוב על דעות קדומות, שכולנו גדלנו עליהן, האומרות כי להיות בעל נטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית זה 'לא טוב', 'חולה' או 'פגום'. הרי לא נשאל את אותה שאלה לגבי נער או נערה שיודעים על עצמם שהם סטרייטים, ומתחילים לקיים פרקטיקה מינית סטרייטית במהלך גיל ההתבגרות; בני נוער רבים שהם הומואים או לסביות, מעידים שהם פשוט יודעים שהם 'כאלה'. הידיעה לעיתים מתחילה בגיל צעיר מאד, לרוב בתחילת ההתפתחות המינית (גילאי 9-10).

היום מקובל יותר אמנם להיות הומו או לסבית, אולם גם בני הנוער שמגלים כי מיניותם שונה מרוב חבריהם, גדלו על אותן דעות קדומות וסטיגמות. להיות שונה, בכל היבט של החיים, קשה לכל נער או נערה.  כשמדובר בנטייה מינית, שהיא עדיין מקור לבושה חברתית, הקושי רב יותר. בקרב בני נוער, לרוב המילה 'הומו' או 'לסבית' נאמרים כקללה, והחברה הכללית עדיין עושה קישור בין הנטייה המינית לבין היבטים של גבריות או נשיות (כמו הדעה הקדומה שהומואים הם נשיים, חלשים וחסרי מוסר). לא פלא, אם כן,  שבני הנוער שמגלים כי הם נמשכים לבני מינם בוחרים בשלב הראשון להסתתר ולא לחשוף את שעובר עליהם. 

תהליך גיבוש הנטייה המינית משלב היבטים רגשיים אישיים והיבטים חברתיים.

בדיקה עצמית של הזהות המינית -  בשלבים הראשונים לתהליך, הנער או הנערה עסוקים בבדיקה עצמית של מיניותם, ובהשלכות של תחושותיהם על חייהם. תהליך אישי זה, נעשה לרוב לבד, בהסתרה מאחרים, והוא רווי לבטים ותחושות שלעיתים מקשות על בני הנוער.

התנסות בחוויה של  קשר רגשי ומיני עם בני מינם  כיום ישנן מסגרות אחדות ליצירת קשר חברתי בין בני נוער הומואים, לסביות וביסקסואלים, אם דרך הקבוצות החברתיות שמפעיל ארגון נוער גאה (הנמצאות ב 30 מוקדים שונים ברחבי הארץ) ואם דרך יצירת קשר חברתי ברשת האינטרנט בפורומים חברתיים לנוער הומו-לסבי.

בשלב מסוים, ההסתרה מחברים וממשפחה הופכת להיות קשה לבני הנוער. ככל שהנער או הנערה חשים שלמים ומגובשים בזהותם העצמית, הפער בין התחושה הפנימית לבין ההסתרה מהאחרים הופכת להיות קשה ולעיתים בלתי נסבלת. חלק מבני הנוער מוצאים עצמם משקרים להוריהם ולחבריהם לגבי היבטים רבים של חייהם: עם מי הם יוצאים ומבלים, מה עובר עליהם ברמה הרגשית, מי הם 'באמת' (כשההנחה הרווחת של הסביבה, לרוב, היא שהם סטרייטים). המונח שכולנו מכירים, 'היציאה מהארון', הוא בעצם תהליך שאינו נגמר לעולם. כיוון שבשונה מהיבטים אחרים של שונות (כמו צבע עור, מוצא, מגדר, או לחלופין פגם פיזי או נכות) הבולטים לעין המתבונן, נטייה מינית אינה דבר שרואים כלפי חוץ. בניגוד לדעה הקדומה שהומואים הם נשיים ולסביות הן גבריות, העובדות מראות שאין זה כך. הגבריות ו/או הנשיות של האדם אינה קשורה לנטייתו המינית.

המחקרים מצביעים על כך שבני הנוער מספרים לחבריהם (לרוב לחברה טובה) כשנתיים לפני שהם מגלים להוריהם על נטייתם המינית (ואז, לרוב, מספרים לאם לפני האב).

היציאה מהארון תלווה את הנער או הנערה לאורך חייהם בכל מקום חדש אליו יגיעו (מקום עבודה חדש, סביבה חברתית חדשה ועוד). אחד החששות הגדולים של בני נוער הומואים ולסביות הוא, כיצד יגיבו הוריהם לידיעה. ואכן, מחקרים מראים כי הקבלה של המשפחה היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על בריאותם הנפשית של בני נוער הומו-לסבים.

כיוון שכיום תהליך זה קורה בגיל ההתבגרות, חשוב לזכור שבני הנוער הם קודם כל מתבגרים, אשר נמצאים בסערת שינוי הורמונאלי, רגשי, ובנוסף להיבטים של המיניות עסוקים בגיבוש זהות עצמית בוגרת (דעות, קריירה, עצמאות, תחילת נפרדות מההורים). מצב זה רק מקשה על בני הנוער עצמם, ועל הוריהם והבוגרים האחרים הסובבים אותם (מחנכים, מטפלים).

ישנם בני נוער שעבורם הנטייה המינית היא קבועה ותלווה אותם לבגרות, תכתיב את אורח חייהם ואת הקשרים הזוגיים והרגשיים שיקיימו. ההערכות הן שבין 6-10% מהאוכלוסייה הבוגרת הם אנשים שהנטייה המינית הדומיננטית שלהם היא כלפי בני מינם. ישנם בני נוער אחרים, שעבורם העיסוק וההתלבטות בנושא הנטייה המינית היא דרך נוספת בגילוי העצמי ובבדיקת הזהות האופיינית לגיל ההתבגרות. אי אפשר לדעת מראש, האם מדובר בנטייה מינית קבועה, או שאולי היא תשתנה עם הזמן.

כמו כל היבט אחר של גיבוש הזהות העצמית האופייני לגיל ההתבגרות, רק ההתנסות, ההתלבטות והבדיקה העצמית של הנער או הנערה יוכלו לתת להם תשובה לשאלה מה מתאים להם, ומה נכון עבורם.

ההתמודדות עם נושא הנטייה המינית הוא אינו של הנער או הנערה בלבד, אלא של כל הסובבים אותם. המשפחה, וההורים בפרט, הם מקור למתחים וללבטים עבור בני הנוער. מחקר שנערך לאחרונה בארץ בקרב 416 בני נוער הומואים, לסביות וביסקסואלים, גילה כי התמיכה והקבלה המשפחתית היוו את המנבא החזק ביותר לרווחתם הנפשית של בני הנוער ולצמצום מצוקתם הרגשית. בשלבים הראשונים לגיבוש הנטייה המינית, לרוב ההורים אינם יודעים על הנטייה המינית של ילדיהם, אולם היציאה מהארון בפני ההורים מביאה לא אחת לתגובות שליליות של ההורים, הנובעות מחוסר ידע, היעדר ניסיון בהתמודדות מול זהות ילדיהם, ותחושה שאינם מכירים את בנם או בתם. הנער או הנערה, לרוב חושפים את נטייתם המינית להורים לאחר שעברו כברת דרך בהתמודדות אישית וקבלה עצמית של זהותם. להורים, זוהי תחילת דרך בהתמודדות זו. כשהילדים נמצאים בגיל ההתבגרות, לעיתים הם מתקשים לקבל ולהכיל את התהליך הרגשי שההורים עוברים בהתמודדותם, עובדה היכולה להביא לקונפליקטים משפחתיים לא מעטים. לעיתים, חוסר הקבלה והתמיכה של ההורים מגיע למצבים קיצוניים (עובדה זו נחשפה בפיגוע שארע בבית האגודה ההומו-לסבית בתל אביב בתחילת חודש אוגוסט האחרון, בו הורים אחדים התקשו לתמוך ולעזור לילדיהם שהיו בין פצועי האירוע, כיוון שהתקשו לקבל את נטייתם המינית).

ישנם הורים רבים, אשר בדיוק בגלל הסיבות האלה שולחים את ילדיהם לטיפול. חשוב לזכור, שכיום העמדה הרווחת של כל המקצועות הטיפוליים (ושל האגודות הטיפוליות בעולם המערבי) היא, שנטייה מינית אינה ניתנת לשינוי על ידי אמצעים טיפוליים. הטיפול יכול לסייע לנער או למשפחתו לעבור את תהליך הבירור העצמי, הלבטים וגיבוש הנטייה המינית המתאימה לנער/ה. התכחשות לתהליך זה ולחץ על הנער או הנערה לשנות את נטייתם המינית עלולים לפגוע ברווחתם האישית ולגרום למצוקה נפשית קשה. הקשיים אותם חווים בני נוער הומואים ולסביות קשורים רובם ככולם לתגובות של הסביבה והחברה בה הם חיים. סיוע בהתמודדות זו, יכול לסייע להם ולהורים להתמודד טוב יותר עם תהליך הגיבוש העצמי ועם ההיבטים המלווים את תהליך היציאה מהארון.

ד"ר גיא שילה, עובד סוציאלי קליני, מרצה וחוקר בבית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב, מחבר הספר החיים בורוד – בני נוער וצעירים הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, הוצאת רסלינג.  מטפל ומייעץ בנושאים הקשורים לנטייה ולזהות מינית.