קצת היסטוריה

למי מתאימות תרופות נוגדות דיכאון? מהי דרך פעולתן? מיהו איש המקצוע אשר יכול לרשום תרופות אלו? מה ההבדל בין תרופות אלו לתרופות הרגעה? מה בין תרופות לטיפול פסיכולוגי? האם ישנן תופעות לוואי? האם תרופות אלו מחליפות טיפול פסיכולוגי? מתי מפסיקים? במאמר זה ננסה להתייחס לשאלות חשובות אלו העולות בקרב הסובלים מדיכאון ובקרב המעוניינים למצוא פתרון תרופתי לבעיה, עבורם או עבור קרוב משפחה. 

דיכאון היא הפרעה נפוצה ביותר. ארגון הבריאות העולמי מצא כי מבין כל ההפרעות המוכרות הדיכאון הנו גורם ראשון במעלה לירידה תפקודית. תרופות נוגדות דיכאון מפותחות כבר למעלה מ- 60 שנה.
התרופה הראשונה לטיפול בדיכאון - אימיפרמין - השייכת לקבוצת נוגדי הדיכאון הטריציקליים, נתגלתה על ידי הפסיכיאטר השוויצרי רונלד קון בשנות החמישים של המאה הקודמת. מנגנון הפעולה של נוגדי דיכאון מסוג טריציקליים הינו חסימה בלתי סלקטיבית של הקליטה מחדש של נוירוטרנסמיטורים כגון נוראפינפרין וסרוטונין שנחשבים בעלי קשר למנגנונים הביוכימיים הקשורים בדיכאון ובטיפול הביולוגי בו.

שינויי האקלים ביחס לנוגדי דיכאון החלו ב- 1960, עם יצירת התרופה אמיטריפטילין (אלטרול). חברת Merk רכשה 50,000 ספרים בשם "הכרת החולה הדיכאוני", אשר כתב אחד מחוקריה הקליניים, פרנק אייד, והפיצה אותו עם קלטת ווידאו בה מראיין אייד חולים בדיכאון. למרות מאמצי השיווק נותרו נוגדי הדיכאון לא פופולאריים. הרופאים נטו לפרש תסמונות דיכאון בקהילה כמתח ורשמו תרופות הרגעה מסוג בנזודיאזפינים. רק עם ההכרה בתלות הנגרמת מן האחרונים עלה השימוש בנוגדי דיכאון.

נוגדי דיכאון מסוג חוסמים סלקטיביים של קליטת סרוטונין (s (SSRI הופיעו כתוצאה מתצפיות שערך הפסיכיאטר השוויצי קיילהולץ, אשר מצא כי חלק מנוגדי הדיכאון הינם מגבירי דחף ואחרים מגבירי מצב רוח.
ארוויד קרלסון הציע כי תרופות נוגדות דיכאון המגבירות אנרגיה ודחף הן תרופות הפועלות על  נוראפינפרין ודופאמין ותרופות נוגדות דיכאון המעלות מצב רוח פועלות על סרוטונין.
ב-1971 פיתח קרלסון חוסם קליטה סרוטונרגי סלקטיבי ראשון - זימלידין - אשר הוצא מן השוק עקב תופעות לוואי רעילות. מנקודה זו נפתחה הדרך לתרופות מסוג ה SSRI- (selective serotonin  reuptake inhibitors) וכך הופיע בשנות ה- 70 הפלואוקסטין (פרוזק).

קצת נתונים   

• ע"פ הפרסומים, כ10-20% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינות מערביות עושה שימוש בתרופות נוגדות דכאון.
• הסיכוי של אישה ללקות בדיכאון במהלך חייה הינו 25% אל מול סיכוי של 10% אצל גבר.
• אצל חלק מהלוקים בדכאון מדובר בנטייה אשר עלולה לחזור ולהופיע במהלך החיים.
• הופעת דיכאונות חוזרים מוגדת כמחלה דיכאונית חד קוטבית. לעומת זאת הופעת מצב מאני או היפו-מאני מגדירה את ההפרעה כדו-קוטבית (יש לנקוט זהירות במתן נוגדי דיכאון ללוקים בהפרעה דו קוטבית. מתן תרופות אלה יכול לגרום למהפך ולמעבר מדיכאון למאניה ולפיכך חולים דו קוטביים יטופלו בתרופות מייצבות מצב רוח).

סימנים למצב דיכאוני

מתי ניתן לחשוד כי אדם מסוים נמצא במצב של דכאון? כאשר מופיעים הסימנים הבאים או חלקם בפרק זמן העולה על שבועיים ומלווים בירידה בתפקוד:

• מצב רוח דיכאוני ו/או איבוד הנאה ועניין
• שינוי בתיאבון וכתוצאה - ירידה או עליה או במשקל
• קשיי הרדמות ושינה
• עיכוב או אי שקט בהתנהגות הפסיכומוטורית
• עייפות ואובדן אנרגיה
• תחושת חוסר ערך או אשמה
• ירידה בריכוז וחוסר יכולת לקבל החלטות
• מחשבות על מוות או התאבדות

מה עושים כאשר נמצאים במצב של דכאון?

ההמלצה במקרה של דיכאון היא לפנות לרופא משפחה או לרופא פסיכיאטר מומחה לצורך אבחון. האבחון צריך לכלול אבחון מבדיל והתאמת תרופה נוגדת דיכאון. את מינון התרופה יש להעלות בהדרגה ולצפות לתגובה טיפולית בתוך 3-6 שבועות. במידה שיש תגובה טובה לטיפול מומלץ להמשיך במתן בתרופה למשך מספר חודשים ואחר כך לשקול את הפסקתה ההדרגתית. במקרים בהם יש צורך בטיפול מניעתי יש להמשיך במתן התרופה לפרקי זמן ארוכים יותר. מקרים הדורשים טיפול מניעתי נמשך הם: דיכאון קשה אשר ההחלמה ממנו הייתה קשה, אירועים של דיכאון חוזר בתדירות גבוהה ועוד.
כאמור, אבחון מקצועי הוא קריטי במקרה של דיכאון. בארצות הברית נמצא כי כ-50% מן הסובלים מדיכאון אינם מאובחנים כדבעי. כתוצאה הוכשרו גם רופאי המשפחה באבחון ובטיפול בדיכאון במטרה לשפר את איכות הטיפול הניתן.

תרופות נוגדות דיכאון משפרות באופן משמעותי את מצבם ותפקודם של  הלוקים בדכאון. בחלק מן המקרים, כאשר נמצאו גורמים אישיותיים, פסיכולוגיים אחרים או אירועי חיים בולטים ברקע הופעת האפיזודה הדיכאונית מן הראוי לשלב טיפול שיחתי. במקרים של דיכאון קל עד בינוני הוכח כי יעילותו של הטיפול השיחתי אינה נופלת מזו של הטיפול התרופתי ובמרבית המקרים מומלץ לשלב בין השניים.

תופעות לוואי

בשונה מתרופות ההרגעה, שהיו מקובלות עד כה, תרופות נוגדות דיכאון אינן ממכרות.
התרופות ממשפחת ה- SSRI או ה- SNRI הן בדרך כלל נטולות תופעות לוואי משמעותיות. לתרופות ממשפחת ה- SSRI יכולות להיות תופעות לוואי של אי נוחות במערכת העיכול או שינויים בתיאבון. הן יכולות לגרום לכאבי ראש או לעיכוב באורגזמה מינית. תרופות מסוג SNRI יכולות לגרום יובש בפה או עצירות. פרטים הסובלים מהפרעות קצב לב צריכים להיוועץ ברופא המשפחה או רופא קרדיולוג לגבי בטיחותן.

אצל מקצת החולים, בעיקר בני נוער וכאלה שמתלווה לדיכאונם הפרעה אישיותית, יכול הטיפול בנוגדי דיכאון להעלות את שכיחותן של מחשבות אובדניות או פרצי זעם. עם זאת, אין לשכוח כי טיפול יעיל בנוגדי דיכאון משפר במהירות יחסית את מצבם של הלוקים בדיכאון ומונע במרבית המקרים אירועים אובדניים הנובעים מהדיכאון עצמו. 

לסיכום, אין ספק כי הופעתן של תרופות נוגדות דיכאון שיפרה באופן ניכר וחסר תקדים את איכות הטיפול בלוקים בדיכאון תוך קיצור תקופת הסבל ושיפור התפקוד. יחד עם זאת יש לזכור כי הטיפול בנוגדי דיכאון דורש מעקב של רופא משפחה או רופא פסיכיאטר ויש לשקול שילוב של טיפול שיחתי במקביל לטיפול התרופתי.