1. דברו אימוץ!
יש לדבר על האימוץ בפתיחות ולא להסתירו ממי שאומץ, מבני משפחה ואחרים. חשוב ליצור במשפחה אוירה בה ירגישו כולם נוח וחופשי לדבר על כל נושא הקשור לאימוץ בכל הזדמנות שמתאימה לו. יש להשתמש במילה אימוץ באופן חופשי כחלק מהז'רגון המשפחתי, על כל משמעויותיה והטיותיה. הזמן הטוב ביותר להתחיל הוא מיד כאשר אתם מאמצים את הילד. אמרו לילד "אני כל כך שמח/ה שאימצתי אותך". אם תתחילו לדבר אימוץ כאשר הילד עדיין צעיר מאד, תוכלו לתרגל את המילה וללמוד להגיד אותה באופן טבעי. נצלו את גיל הינקות לאימון ורכישת בטחון בנושא. אל תחכו ל"רגע המתאים" לספר לילדכם כי אומץ אלא הכניסו את המידע מוקדם ככל האפשר כחלק מהמידע  שאתם מעבירים לו.

2. הקשר עם הילד- זה שטר הביטחון שלכם!
השקיעו בקשר עם הילד.  צרו עמו יחסים של קרבה, חום, אהבה ומסירות. היו ערניים לרגישויותיו וצרו עמו מערכת יחסים של אמון. אלו שטרות הביטחון לקשר בלתי ינותק.
אם קיימת הרגשה של קושי ביחסים ראו זאת כחלק טבעי מכל מערכת יחסים הורית.

3. קבלו את רצונו של הילד להתעניין בעברו!
קבלו באופן טבעי את הרצון של הילד להתעניין בעברו ולקבל מידע על שורשיו . במידה ואין ברשותכם פרטים, חשבו עמו ביחד אילו תסריטים היו יכולים להיות, איזה סיבות יכולות להוביל הורה למסור את ילדו לאימוץ. לדוגמא, בחורה צעירה שנכנסה להריון ולא זכתה לסביבה אוהדת,, אם חולה או זוג הורים לא מתפקד.
חשוב להבין כי ילד שאומץ מתעניין בעברו לא בגלל שהאימוץ אינו מוצלח אלא מתוך סקרנות טבעית, רצון לסדר את מחשבותיו ולתהות על שורשיו.

4. התייחסו להורות הביולוגית של ילדכם!
חשוב לדעת ולקבל את העובדה שאיננו ההורים היחידים של ילדנו.
ברקע יש דמויות  נוספות-אלו שילדו ויש להם מקום בחיי הילד, הילד לעתים מדמיין אותם ומייחס להם עובדות ותסריטים לא מציאותיים, כמענה לסיטואציות אותן הוא חווה. לדוגמא,  ילד כועס או ילד שנענש מדמיין כי הוריו הביולוגיים היו  נוהגים באופן שונה כלפיו. עלינו להיות מסוגלים לחיות עם עובדה זו ולא להיות מאוימים ממנה. אין כל סתירה בין ההרגשה של ילד שצר לו שנמסר לאימוץ ובמקביל הרגשה של  שמחה להיות חלק ממשפחתו הנוכחית. זוהי אמביוולנטיות שאיתה יחיה  כל חייו ועלינו ללמוד להיות חלק ממנה.

5. שמרו על קשר עם משפחות מאמצות נוספות!
היפגשו וצרו מערכת קשרים עם משפחות מאמצות נוספות - זה עוזר ל"נרמל" את התופעה. חשוב שהילד ידע שהוא אינו המאומץ  היחיד, אלא כי מדובר בדרך לגיטימית ואוניברסאלית להרחיב משפחה.  כדאי להשתלב בקבוצות חברתיות של משפחות מאמצות או בקבוצות תמיכה המהוות מרחב טוב, בו ניתן לדבר אימוץ ולהתייעץ בנוגע להתמודדויות יום יומיות.

6. התייחסו להתמודדויות הייחודיות עם האימוץ בכל גיל!
כל גיל וההתמודדויות הייחודיות לו- בגיל הגן המטלה היא להכיר ולהטמיע את העובדה כי הילד הגיע בדרך של אימוץ למשפחה. בגיל בית ספר יש להתמודד עם יכולת החשיבה המתפתחת של הילד, מתן מענה לשאלותיו והתייחסות  לרגשות של עצבות או כעס שיכולים להתעורר בו.
בגיל ההתבגרות, המשימה היא לעזור לילד לבנות נפרדות, מבלי  להתנתק ממנו בעקבות כעסים וויכוחים אין סופיים. כמבוגרים צעירים ההתמקדות היא ביצירת קשר עם בן זוג וביכולת להקים משפחה .
זכרו במהלך שנותיו יתקל הילד בעיקר במסגרות  הלימוד במשימות שנושא האימוץ "מעורב" בו למשל עבודת שורשים, כתיבת תעודת זהות ועוד. תשאל השאלה האם ובאיזו מידה יש לתת מקום לסיפור האימוץ וחלקיו. תמיד תשאלו את הילד  מה ברצונו לכלול בעבודותיו.
זכרו, על תשנו את ההיסטוריה, במקרה שכך נוח לילד אפשר לשתף בחלקים או בכלל לא. כל ילד וצרכיו, בקשותיו וכדאי לתת לו את הזכות להחליט.

7. הגדירו את המקום והמינון המתאים לנושא האימוץ במשפחה!
זכרו שילדכם הוא ילד "רגיל" ואינו זכאי להקלות ורגישות יתר בשל העובדה שהוא אומץ. התייחסו לעניין בפרופורציה המתאימה-  לא מעט מדי ולא הרבה מדי. אל תגזימו בשימוש באימוץ כהסבר להרבה דברים, מאידך היו רגישים מתי האימוץ מבהיר התנהגויות וסולל דרך לפתרון. כך גם לגבי המינון בו אתם מדברים אימוץ- מצד אחד לא צריך לדבר על זה יום יום, מצד שני גם לא פעם בשלושה חודשים. הדיבור יכול להיות גם בהתייחסויות קטנות וספונטאניות , ולא בשיחות כבדות. לא כל שיחה צריכה להפוך לטקס!
אל תגזימו בשימוש בעובדה שהילד אומץ כהסבר לכל התנהגויותיו. לדוגמא- אם  הילד לא נקלט בצבא  זה לאו דווקא כי קשה לו במסגרות בהקשר של האימוץ. רוב הילדים עוברים חבלי קליטה בצבא .
מאידך- היו רגישים מתי האימוץ כן יכול להוות הסבר להתנהגותו של הילד- לדוגמא: ילד שמתעקש על שמירת מקומו בשולחן המשפחתי, אפילו כשבאים אורחים, הוא ילד שיש לו רגישות לשינוי ומעברים, בעקבות החוויה הראשונית של האימוץ- הוא כבר הועבר פעם אחת. צריך לכבד את זה ולא ללחוץ עליו לוותר על המקום.
אף פעם לא נדע בדיוק אם דברים מסוימים בחיי הילד קורים בגלל האימוץ או לא. עלינו לקחת בחשבון ולהיות רגישים לאפשרות שהמניע כן קשור לסיפור האימוץ ואז נוכל להרפות ולעזור לילד, לזהות את כיוון ההתייחסות שלנו ולהיות שם עבורו מתוך הבנה ולא מתוך ותרנות.

8. התייעצו, פנו לעזרה אל תישארו לבד עם פחדים וחששות!
יש לא מעט ידע וניסיון מצטבר בנושא.
בתקופה הראשונה לאחר האימוץ, רואים ההורים כל מיני תופעות אצל הילד שיכולות להדאיג אותם- ילד שמהנהן בגופו ללא הרף, אוכל המון מעבר לצורך פיזי, ילד שמתחבר עם כל אדם שפוגש, ילד שבהמשך חייו הוא ילד מרצה. חשוב לא להישאר לבד עם הפחדים. הידע הרב שנצבר יכול בהחלט לעזור להורים בהתמודדות ובאמצעותם גם לילד.
האפשרויות הן שונות ומגוונות וכל משפחה יכולה לבחור את המסלול המתאים לה:
קבוצות טיפוליות- המאפשרות להיפגש עם קבוצת הורים אשר נתקלים בהתמודדויות דומות ועצם ההשתייכות והדיון בקבוצה יכול לסייע מאד בהבנת תהליכים בחיי המאומץ והמשפחה המאמצת.
תמיכה על ידי משפחות מאמצות אחרות- יש משפחות שיכולות להיעזר במשפחות דומות ללא טיפול, ויש מקרים שבהם משפחות וותיקות  מלוות משפחות  בתחילת דרכן.
הדרכת הורים, טיפול פסיכולוגי לילדים. טיפול פרטני משפחתי, דיאדי-הורה ילד. ימי עיון וסדנאות חד פעמיות.

לתשומת לבכם, מומלץ לפנות לאנשי מקצוע שמכירים את התחום, כאלה שהינם בעלי ניסיון בו ושעולם האימוץ אינו חדש או זר להם.

אנחנו נמצאים כאן עבורכם!!