בשלושת העשורים האחרונים חלה תנופה מחקרית בתחום של בריאות הנפש של התינוק- INFANT MENTAL HEALTH. תצפיות שיטתיות בתינוקות, מחקרים, התערבויות קליניות וניסיונות לגשר בין ממצאים אמפיריים לתיאוריות העשירו את הידע לגבי הגורמים התורמים לדפוסי התפתחות מסתגלים ולא מסתגלים וכן הדגישו את המשמעות של הבדלים אינדיבידואליים בינקות (1993,EMDE).
התפיסה ההתפתחותית המודרנית רואה את הילד כגדל ומתפתח בקונטקסט של מערכות יחסים בינו לבין ההורה וכן מערכות יחסים בינו ובין דמויות משמעותיות אחרות בחייו. חווית הקשר הראשוני של התינוק עם אמו מהווה גורם מכריע להתפתחות הנפשית המאוחרת יותר (Barnard, 1990).
תפיסה זו הביאה למפנה דרמטי בתפיסת עולמו הרגשי של הילד והטיפול בו. זהו מעבר ממצב בו הילד מופנה לשם "תיקון" הבעיה הרגשית וסילוק הסימפטום, למצב בו מוקד ההתערבות הוא יחסי הורה-ילד והשפעתם על התפתחות ותפקוד.
יתר על כן, ממצאי מחקרים בתחום הניורופסיכאטריה מצביעים על כך כי הפרעה ביחסים מוקדמים בין הורה וילד, ומצבי דחק חוזרים ונישנים עלולים לגרום לשינויים "בלתי הפיכים" במבנה המוח, הגורמים להפרעות ויסות, ליקויי למידה, ובעיות רגשיות. חסכים בגיל הרך גורמים להיווצרות דפוסי התקשרות פתולוגיים המשפיעים בצורה משמעותית על ההתפתחות התקינה בכל תחומי התפקוד, לאורך מעגל החיים. ובנוסף נמצא כי במרבית המקרים בהם קיימת הפרעה בהתקשרות בין הורה לילדו, אין החלמה ספונטנית, והפרעות בילדות שלא טופלו - הובילו לפתולוגיה אצל המבוגרים Fonagy,96)) .
אי לכך, החלו מתפתחות שיטות טיפוליות בהן העבודה
בגיל הרך מתמקדת בנושא ההפרעות ביחסים שבין הילד והוריו. בין השיטות ניתן למצא את הטיפול הדיאדי; טיפול אם-ילד ואב ילד כפי שפותח על ידי מרים בן אהרן וצוות פסיכולוגים בכירים בחיפה (בן אהרן, 97)
מהו הטיפול הדיאדי; טיפול אם-ילד ואב ילד?
הטיפול הדיאדי הינו מודל מבוסס מנטאליזציה ( Allen & Fonagy, 2006) באוריינטציה פסיכואנליסיטית- התייחסותית, לטיפול בהפרעות ביחסים בילדות. המודל מייצג אינטגרציה בין גישת יחסי האובייקט, המתמקדת בעולם הייצוגים הפנימיים, והגישה האינטר-פרסונאלית, המדגישה את ההתרחשויות הבין-אישיות הגלויות (2001 , (Ben-Aaron, Harel, Kaplan& Patt.
הטיפול מיועד בעיקר לילדים קדם-חביוניים מבחינה התפתחותית ומתייחס ליחסים של הילד עם הוריו כמוקד ההתערבות. ההבנה לפיה הילד מפתח יחסים ייחודים עם כל אחד מהוריו כמו גם עם זוג ההורים, מובילה לשיתופם הממשי והפעיל של שני ההורים בתהליך הטיפולי. אותו מטפל פוגש את הדיאדות אם-ילד, אב-ילד, לסירוגין מדי שבוע, ואת זוג ההורים אחת למספר שבועות.
במהלך הטיפול באים לידי ביטוי דפוסי הקשר האופייניים להורה ולילד המבטאים באינטראקציות ובהפעלות ( Enactments ) תכנים קונפליקטואליים המעסיקים אותם. המטפל מתבונן ומתייחס להתנהגויות וגם למשמעויות של היחסים, על מנת לקדם את ההבנה הרפלקטיבית של המשתתפים ואת השינוי בחוויה ובייצוגי העצמי, האחר והקשר ביניהם.
גורם השינוי העיקרי במודל זה, לעומת טיפול אינדיבידואלי בילד המלווה בהדרכת הורים, הוא השותפות הפעילה והמובחנת של הילד עם כל אחד מהוריו. בדרכים שונות ובעיקר באמצעות משחק, מבטא הילד את עולמו הפנימי ואת צרכיו מול כל אחד מהוריו. נוכחות המטפל בדיאדות השונות מאפשרת גישה לנושאים המובלעים (implicit) המעסיקים אותן, במקביל לנושאים המפורשים (Explicit) העולים בשיח שלהן (יהודית הראל, חיותה קפלן ורעיה אבימאיר פת, 2008).
היבטים ייחודיים הבאים לידי ביטוי במודל זה כוללים: השתתפות פעילה של ההורים בתהליך הטיפולי, שותפותו של האב, וההתייחסות לידע יחסים מובלע (Lyons-Ruth,1998; Stern 1998). כמו כן קיימים במודל זה שני תהליכי העברה הכוללים: העברה דו סיטרית בין ההורה לילד ובין הילד להורה.
בטיפול זה המוקד הינו בקידום הפונקציה הרפלקטיבית הן של ההורה והן של הילד, משמע, היכולת לחשוב את העצמי ואת הזולת במונחים של עולם פנימי, כמו: מחשבות, כוונות, רגשות, זיכרונות, אמונות וכדומה, שלרוב מניעים את ההתנהגות. קידום יכולת זו הינה כלי כמו גם מטרה בטיפול.
ביבליוגרפיה
- מרים בן אהרן, חיותה קפלן, יהודית הראל, רעיה אבימאיר פת (1997). טיפול אב-ילד אם-ילד – מדריך לטיפול הדיאדי, הוצאת אוניברסיטת חיפה.
- יהודית הראל, רעיה אבימאיר-פת, חיותה קפלן (2008) טיפול אם-ילד, אב-ילד, כאן ועכשיו. פסיכואקטואליה.
3. Allen, J. & Fonagy, P. (Eds.). (2006). Handbook of mentalization-based treatment. NY:Wiley
4. Barnard,K. & Kelly, J. (1990) Assessment of parent-child interaction. In Meisels, J.S. & Shonkoff, J.P. Handbook of Early Childhood Intervention. Cambridge Univ. Press.
5. Ben-Aaron, M., Harel, J., Kaplan, H. and Patt, R., (2001). Mother-child and Father-child psychotherapy: A manual for the treatment of relational disturbances in childhood. Whurr Publishers: London and Philadelphia.
6, Emde,N.R., Bingham,R.D. & Robert,J.H. (1993), Classification and the diagnostic process in infancy . in Zeanah,,H.C. Handbook of Infant Mental Health. The Guilford Press.
7. Fonagy,P. (1996) Prevention The appropriate target of infant psychotherapy. The Anna Freud Centre. Presented in the Six World Congress of the World Association for Infant Mental Health, Finland.
8. Lyons-Ruth, K. (1999). The two- person unconscious: intersubjective dialogue , enactive relational representation, and the emergence of new forms of relational organization. Psychoanalytic Inquiry, 19, 576-617.
9. Stern, D., N., (1998). The process of therapeutic change involving implicit knowledge: some implications of developmental observations for adult psychotherapy. Infant Mental Health Journal, 19, 300-308.
