הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא אחת ההפרעות הנפוצות ביותר בילדות ויכולה להמשיך עד גיל ההתבגרות ובבגרות. התסמינים כוללים קושי להישאר ממוקד וקשוב, קושי לשלוט בהתנהגות, והיפראקטיביות (פעלתנות יתר).
סיבות להפרעת קשב וריכוז
מדענים אינם בטוחים מה גורם להווצרות הפרעת קשב וריכוז, למרות שמחקרים רבים מצביעים על כך שגנים משחקים תפקיד מרכזי. כמו מחלות רבות אחרות, הפרעת קשב וריכוז כנראה נובע משילוב של גורמים. בנוסף לגנטיקה, חוקרים מחפשים בגורמים סביבתיים אפשריים, ולומדים כיצד פגיעות מוח, תזונה, והסביבה החברתית עשויות לתרום להפרעות קשב וריכוז.
גנים. מספר מחקרים בינלאומיים על תאומים מראות, כי הפרעת קשב וריכוז לעתים קרובות עוברת במשפחה. חוקרים מחפשים מספר גנים שעשויים לגרום לאנשים לפתח את ההפרעה. ידיעת הגנים המעורבים עשויים חוקרי עזרה יום אחד למנוע הפרעה לפני לפתח סימפטומים. למידה על גנים ספציפיים יכולה גם להוביל לטיפולים טובים יותר.
גורמים סביבתיים. מחקרים מצביעים על קשר אפשרי בין עישון סיגריות ושימוש באלכוהול בזמן הריון והפרעות קשב והריכוז בילדים.
פגיעות מוח. ילדים שסבלו מפגיעה מוחית עשויים להראות מספר התנהגויות דומות לאלה של הפרעת קשב וריכוז. עם זאת, רק אחוז קטן של ילדים עם הפרעת קשב וריכוז סובל מפגיעה מוחית טראומטית.
סוכר. הרעיון שסוכר מזוקק גורם להפרעת קשב וריכוז או מחמיר את התסמינים הוא הנחת מחקר פופולארית, אם כי שגויה. באחד המחקרים, חוקרים נתנו מזונות ילדים המכילים סוכר או תחליף סוכר בכל יום. הילדים שקיבלו סוכר לא הראו יכולות התנהגות או למידה שונות מאלו שקיבלו את תחליף הסוכר. מחקר נוסף שבו ילדים קיבלו מנות גבוהות יחסית של סוכר או תחליפי סוכר הראה תוצאות דומות.
סימנים ותסמינים
חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות הם התנהגויות מפתח של הפרעת קשב וריכוז. כל ילד יכול לא להיות קשוב, היפראקטיבי או פזיז לפעמים, אבל לילדים עם הפרעות קשב וריכוז, התנהגויות אלה הן חמורות יותר ומתרחשות לעתים קרובות יותר. על מנת להיות מאובחן עם ההפרעה, הילד צריך להראות תסמינים במשך 6 חודשים או יותר.
ילדים בעלי סימפטומים של חוסר תשומת לב עשויים:
- להיות מוסחים בקלות, לשכוח דברים, ונוטים לעתים קרובות לעבור מפעילות אחת למשנהו
- יש להם קושי להתמקד על דבר אחד
- עשויים להשתעמם ממשימה רק לאחר כמה דקות
- יש להם קושי בלמקד תשומת לב, להשלים משימה (כמו שיעורי בית) או ללמוד משהו חדש
- נוטים לאבד דברים (למשל עפרונות, צעצועים או מחברת)
- להשקיע זמן רב מהמקובל כדי להשלים משימות או פעילויות
- לא נוטים להקשיב כשאחרים מדברים אליהם
- להתבלבל בקלות ולנוע באיטיות
- להתקשות בעיבוד מידע במהירות ובאופן מדויק כמו ילדים אחרים
- להתקשות לעקוב אחרי הוראות.
- ילדים בעלי סימפטומים של היפראקטיביות עשויים:
- לקשקש ולהתפתל בכיסאותיהם
- לשוחח ללא הפסקה
- לגעת או לשחק עם כל דבר שנמצא לידם
- להתקשות לשבת בשקט בזמן ארוחת ערב, בבית ספר ובשעת סיפור
- להיות בתנועה כל הזמן
- יש להם קושי לעשות משימות או פעילויות שקטות.
- ילדים בעלי סימפטומים של אימפולסיביות עשויים:
- להיות מאוד חסרי סבלנות
- לפלוט הערות בלתי הולמות, להראות את הרגשות שלהם בלי איפוק ולפעול ללא קשר לתוצאות
- להתקשות לחכות לדברים שהם רוצים או לחכות לתורם במשחקים
- להפריע לעתים קרובות לשיחות או פעילויות של אחרים.
אבחון הפרעת קשב וריכוז
סימפטומים להפרעת קשב וריכוז מופיעים בדרך כלל בשלב מוקדם בחיים, לעתים קרובות בין גילאי 3 ל-6. בגלל שהתסמינים משתנים מאדם לאדם, ההפרעה יכולה להיות קשה לאבחון. הורים עשויים להבחין ראשונים שהילד שלהם מאבד עניין בדברים יותר מילדים אחרים, או שלעיתים הוא "יוצא מכלל שליטה". לעתים קרובות, מורים מבחינים ראשונים בתסמינים, כאשר ילד מתקשה לשבת בכיתה ונמשך למגרש המשחקים.
בדיקה אחת לא מספיקה לאבחן ילד כבעל הפרעת קשב וריכוז. במקום זאת, אנשי מקצוע מורשים צריכים לאסוף מידע על הילד ועל ההתנהגות הסביבתית שלו. מומלץ להורים לדבר עם רופא הילדים הראשון של הילד. רופאי ילדים מסוימים יכולים להעריך את הילד בעצמם, אך רבים יפנו אותם למומחה לבריאות הנפש עם ניסיון בהפרעות נפשיות בילדים, כגון הפרעות קשב וריכוז. רופא הילדים או מומחה בתחום בריאות נפש ינסה לשלול אפשרויות אחרות לתסמינים. לדוגמא, אירועים או מצבים בריאותיים מסוימים עלולים לגרום להתנהגויות זמניות בילד שנראות כמו הפרעת קשב וריכוז.
המומחה יבדוק האם הילד:
- חווה התקפים שלא הבחינו בהם שיכולים להיות קשור למצבים רפואיים אחרים
- יש לו זיהום באוזן שגורם לבעיות שמיעה
- יש בעיות שמיעה או ראייה שלא אובחנו
- יש בעיות רפואיות המשפיעות על כל החשיבה וההתנהגות
- יש לילד לקויות למידה
- יש לילד חרדה או דיכאון, או בעיות פסיכיאטריות אחרות שעלול לגרום לתסמינים כמו הפרעות קשב וריכוז
- הילד נפגע על ידי שינוי משמעותי ופתאומי, כמו מוות של בן משפחה, גירושין, או אובדן העבודה של ההורים.
- המומחה גם יבדוק את בית ספרו של הילד, כדי לראות אם השגרה בבית או בבית הספר מלחיצה או יוצאת דופן, ויאסוף מידע מהוריו של הילד וממוריו ולפעמים גם ממטפלים, שמרטפים, ומבוגרים אחרים שיודעים גם כן על הילד.
המומחה בדרך כלל ישאל:
- האם ההתנהגויות הבעייתיות נמשכות לאורך זמן , והאם הן משפיעות על כל תחומי החיים של הילד?
- האם הן קורות לעתים קרובות בסביבת הילד הזה בהשוואה לחבריו?
- האם ההתנהגויות הבעייתיות מתמשכת או מהוות תגובה למצב זמני?
- האם ההתנהגויות הבעייתיות מתרחשות בכל מקום כגון מגרש משחקים, כיתה ובבית או רק במקום אחד?
- המומחה יקדיש תשומת לב להתנהגותו של הילד במצבים שונים. מרבית הילדים עם הפרעות קשב וריכוז הם בעלי יכולת טובה לשלוט בהתנהגותם, כשהם מקבלים תשומת לב אישית וכשהם חופשיים להתמקד בפעילויות מהנות. מצבים אלו פחות חשובים בהערכה. לבסוף, אם לאחר איסוף כל המידע הזה הילד עומד בקריטריונים להפרעת קשב וריכוז, הוא יאובחן עם ההפרעה.
תרופות
התרופות הקיימות כיום לא מרפאות הפרעת קשב וריכוז. במקום זאת, הן שולטות בתסמינים במשך זמן רב ככל שהן נלקחות. תרופות יכולות לעזור לילד להיות קשוב ויכולת ללמוד לימודים מלאים. לא ברור, עם זאת, אם התרופות יכולות לעזור לילדים ללמוד או לשפר את כישוריהם האקדמיים. הוספת טיפול התנהגותי, ייעוץ ותמיכה מעשית יכולה לעזור לילדים עם הפרעות קשב וריכוז ולמשפחותיהם להתמודד טוב יותר עם בעיות יומיומיות.
הסוג הנפוץ ביותר של תרופה המשמשת לטיפול בהפרעות קשב וריכוז הן תרופות ממריצות ומעוררות. למרות שזה נראה משונה לטפל בהפרעות קשב וריכוז עם תרופות ממריצות (כמו למשל ריטלין), למעשה יש להן השפעה מרגיעה על הילדים. ישנם סוגים רבים של תרופות ממריצות. תרופות אחרות שאינן ממריצות עובדות בצורה שונה מחומרים ממריצים. עבור ילדים רבים, תרופות אלה מפחיתות היפראקטיביות ואימפולסיביות ומשפרות את יכולתם להתמקד וללמוד. תרופות יכולות גם לשפר את הקואורדינציה הגופנית.
עם זאת, תרופות אלו אינן מתאימות לכל הילדים עם הפרעות קשב וריכוז. מה שעובד עבור ילד אחד לא בהכרח יתאים לילד אחר. לילד אחד עשוי להיות תופעות לוואי עם תרופות מסוימות, ואילו ילד אחר אולי לא. לפעמים הילד צריך להתנסות עם מספר תרופות או מינונים שונים שלהן לפני מציאת אחת שעובדת טוב עבורו. כל התרופות שהילד לוקח חייבות להיות במעקב על ידי מטפלים ורופאים באופן הדוק ובזהירות.
תרופות ממריצות באות בצורות שונות, כגון גלולות, כמוסות או נוזלים. בכל אחת מהתרופות המרכיב הפעיל הוא זהה, אך משוחרר באופן שונה בגוף. הורים ורופאים צריכים להחליט יחד שתרופה מסוימת היא הטובה ביותר עבור הילד ובאיזה מינון הילד זקוק לה, למשל רק לשעות בית הספר או גם לערבים ולסופי השבוע.
תופעות הלוואי של התרופות
תופעות הלוואי הנפוצה ביותר שדווחו הם: ירידת בתיאבון, בעיות שינה, חרדה ועצבנות. חלק מהילדים גם דווחו על כאבי בטן או כאבי ראש קלים. רוב תופעות הלוואי הן קלות ונעלמות לאורך זמן או אם רמת המינון מופחתת.
ירידת בתיאבון. צריך להקפיד שהילד אוכל ארוחות בריאות. אם תופעת לוואי זו אינה נעלמת, יש לשוחח עם הרופא.
בעיות שינה. אם הילד לא יכול להירדם, הרופא רשאי לקבוע מינון נמוך יותר של התרופה או לטווח מוגבל. הרופא עשוי גם להציע לתת את התרופה מוקדם יותר באותו היום, או לעצור את מינון אחר הצהריים/הערב. שגרת שינה עקבית הכוללת אלמנטים מרגיעים כמו חלב חם, מוסיקה רכה, או פעילות שקטה באור עמום, יכולה גם לעזור.
תופעות לוואי פחות נפוצות. כמה ילדים פתחו תנועות חוזרות ונשנות או צלילים הנקראים טיקים. שינוי מינון התרופה עשוי לגרום לטיקים להעלם. לחלק מהילדים יכול להיגרם שינוי אישיות, כגון אפטיה וחוסר רגש. יש לשוחח עם הרופא של הילד, כשההורה מבחין בתופעות לוואי אלו.
האם התרופות הממריצות בטוחות? תחת השגחה רפואית, תרופות ממריצות נחשבות בטוחות. ממריצים לא עושים רגישות גבוהה לילדים עם הפרעות קשב וריכוז, אם כי מקצת הילדים דווחו שהם מרגישים מעט שונים או "מצחיקים". למרות שחלק מההורים דןאגים שתרופות ממריצות עשויות להוביל לשימוש בסמים או תלות בהם, יש מעט עדויות לכך.
פסיכותרפיה
סוגים שונים של פסיכותרפיה משמשים לטיפול בהפרעות קשב וריכוז. טיפול התנהגותי מטרתו לעזור לילד לשנות את התנהגותו. זה עלול להיות כרוך בסיוע מעשי, כגון עזרה בארגון משימות או השלמת לימודים, או לעבוד דרך אירועים קשים מבחינה רגשית. טיפול התנהגותי גם מלמד ילד כיצד לפקח על ההתנהגות שלו, לקבל שבחים או תגמולים למתנהגים בצורה רצויה, כגון שליטה בכעס או לחשוב לפני שהוא פועל. הורים ומורים יכולים גם לתת משוב חיובי או שלילי להתנהגויות מסוימות. בנוסף, כללים ברורים, רשימת מטלות ושגרה קבועה יכולים לעזור לילד לשלוט על התנהגותו.
מטפלים יכולים ללמד את הילד מיומנויות חברתיות, כגון כיצד לחכות לתורם, לבקש עזרה, או להגיב על התגרות. ללמוד לקרוא הבעות פנים ונימת הקול באחרים, ואיך להגיב כראוי כחלק מהכשרת מיומנויות חברתית.
כיצד ההורים יכולים לעזור?
ילדים עם הפרעת קשב וריכוז זקוקים להדרכה והבנה מהוריהם ומוריהם לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם ולהצליח בבית הספר. יכול להיות שרגשות תסכול, אשמה וכעס בנויים בתוך משפחה. הורים וילדים עשויים להזדקק לעזרה מיוחדת כדי להתגבר על רגשות רעים. אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש יכולים לחנך את ההורים על הפרעות קשב וריכוז, וכיצד היא משפיעה על המשפחה. הם גם יעזרו לילד ולהוריו לפתח מיומנויות חדשות, עמדות ודרכים של התייחסות להפרעה.
אימון כישורי הורות מסייע להורים ללמוד כיצד להשתמש במערכת של תגמולים והשלכות לשנות את התנהגותו של ילדם. הורים לומדים לתת משוב מיידי וחיובי להתנהגויות שהם רוצים לעודד, ולהתעלם או להפנות התנהגויות שהם רוצים למנוע. ניתן להשתמש למשל ב"פסקי זמן" במקרים בו התנהגותו של הילד יוצאת מכלל שליטה. בפסק הזמן, הילד צריך להסיר את המצב המרגיז כשהוא יושב לבד לזמן קצר כדי להרגיע.
הורים גם מעודדים לשתף פעילות נעימה או מרגיעה עם ילדם, לשים לב ולהצביע על מה עושה לו טוב, ולשבח את נקודות החוזק והיכולות של הילד. הם יכולים גם ללמוד לבנות מצבים בדרכים חיוביות יותר. לדוגמא, הם עשויים להגביל את מספר החברים למשחק לאחד או שתיים, כך שלילדם לא יהיה גירוי יתר. או, אם הילד מתקשה להשלים משימות, ההורים יכולים לעזור לו לחלק את המשימות הגדולות לצעדים קטנים יותר. כמו כן, הורים יכולים ללמוד טכניקות ניהול שנועדו להגביר את היכולת שלהם להתמודד עם תסכול, כך שיוכלו להגיב בשלווה להתנהגותו של ילדם.
מטפלים יכולים לעזור לחברי המשפחה למצוא דרכים טובות יותר להתמודד עם התנהגויות מפריעות ולעודד שינויי התנהגות. לבסוף, קבוצות תמיכה מסייעות להורים ולמשפחות להתחבר עם אנשים אחרים בעלי בעיות וחששות דומים. קבוצות נפגשות לעתים קרובות באופן קבוע כדי לחלוק תסכולים והצלחות, להחליף מידע על מומחים ואסטרטגיות מומלצים, ולדבר עם מומחים.